שושנת העמקים פ

אשתאר משא"כ ההוא דס"פ א"צ דליכא כ"א חד רובא וה"ה ההוא דאו"ב ור"פ יש תרי רובא אין ראי' דבחד רוב י"ל בהם. עוד הביא ג' בשם מהר"י אלפנדר"י ז"ל א' מפ"ק דשקלים שכהנים דורשין מקרא זה לעצמן מאחר שעומד וב' הלחם אוכלין ומנחת כהן נישרפת כו' והא מטבע בטל ש"מ דלא בטל ולא הבינותי דמ"מ אח"כ קנו ממעות תבואה וקמח בקמח בטל עכ"פ יהיה לח או יבש מ"ה ברובא ואף בס' נגד חלק הכהנים ולכאורה מש"ה לא בטל דדמי לדם פר ושעיר דמודים רבנן דמצות אין מבטלין זא"ז כפי' הר"ן ז"ל בפ' אין בין המודר דשניהם היתר ומיהו חלק הכהן אפשר דומה לאיסור דאין נאכל ומ"ש המ"ל דאין ראיה דבטילה מ"ה אי הא משמע שם מ"ה מיירי:

ומ"ש דאין מבטלין איסור א"י דבתחלה אין כאן איסור כלל. וזה י"ל. ומ"ש דלא אמרה תורה שלח לתקלה קשה למ"ד אין מבטלין מדרבנן ובמ"א כתבנו מזה ומ"ש ראיה מרש"י עירכין דלדידן זיל בתר רובא י"ל דכליל תהיה במנחת כהן גרידא קמיירי קרא ולא כשהיא בשותפת דנאכלת אף חלק כהן דאל"כ אלא מטעם ביטול קאתינן עליה בתר רובא ויהיו דברי רש"י ז"ל כפשטן א"כ תקשי באמת לר"י דמין במינו לא איך כהנים שוקלים והא עומר וב' הלחם נאכלים ואף אם נאמר קמח בקמח יבש ביבש מקרי ור"י דווקא בלח לא בטל מדם הפר כמ"ש בחה"ר חולין בשמעתא דזרוע בשילה מ"מ חלק שמן שיש לכהנים איך נאכלת וש"מ בשותפת נאכלת ומיהו אי מטבע בטל א"ש. ואם נאמר מין ומינו וד"א סלק מינו כמי שאינו ושא"מ רבה ומבטלו י"ל דחלק קמח כהן בטל ברוב שמן ישראל ושמן בטל ברוב קמח ישראל וצ"ע אי שייך זה בכאן:

ודע דיש להסתפק מנחת כהן שנשרפת אם בשותפות אם נקמצת או לאו וכ"ת איך יצויר מנחה בשותפות כמ"ש הר"מ בה' מעה"ק פי"ד ה' י"ג י"ל דיצויר הפריש מנחה מת והניח שני בנים דמביאין בשותפות כמ"ש שם בהי"ג ומשכחת א' מהם ממזר או חלל. גם בהא גופא יש להסתפק חלל מנחתו נשרפ' או נקמצת וממ"ש בה' מעה"ק פי"ב הי"ב דמנחת נשים הנשואות לכהנים אין נאכלות י"ל ביניהם שוב ראיתי דמנחה בשותפות ליתא ושני בנים מביאין מנחה של אביו עלח"מ שם וחלל כזר ממש הוא ומטמא למתים. ומ"ש עוד המ"ל בה' מעילה פ"ז שם על הראיה השניה שהביא מהרי"א אלפנדר"י ז"ל מסוף מציעא וכתב דכיון שיכול להפריש הוה כדבר הניכר והביא דברי הרא"ה ז"ל בב"ה כלי שטף שאפשר בהגעלה הוה כניכר האיסור יע"ש עי"ד ק"ב אף למ"ד כלי שנתערב לא הוה דשיל"מ דצריך הוצאת הגעלה מ"מ אין בטל דהוה כניכר האיסור עוד מה שהביא ראיה מהפריש מעות לנזירתו (בפ' וולד חטאת) לא נהנין ולא מועלין משום דיש מעות שלמים והא רובא יש שמועלין ש"מ מטבע לא בטל והמ"ל כתב דהאיסור אין מועיל לחייב מלקות כו' ואף דהיתר מצטרף לאיסור זה בלח והטעם מתפשט כו' יע"ש. הנה מ"ש דלא שמענו קרבן ומלקות כו' זה מסכים למ"ש בפריי לי"ד ה' תערובות בפתיחה בשם מנחת כהן להר"א אפימנטי"ל ז"ל דב' חתיכות איסור וא' היתר ואכל א' מהן אין לוקה דהיתר אין נהפך לאיסור למלקות אף להיפוך איסור נהפך להיתר וכ"ת אכתי נימא מהרוב לקח י"ל כל קבוע אף באין ניכר כמחצה דמי וכנראה מתו' מנחות כ"ג א' ד"ה נבילה הביאותיו לעיל ול"ד לאיסור בהיתר דבטל הוא באין ניכר משא"כ היתר באיסור דאין נהפך תו קבוע הוה והבן אמנם מ"ש היתר מצטרף לאיסור לא הבינותי אם לא נהנה רק כפי דמי השלמים ל"ש צירוף והיתר מצטרף קיי"ל בנזיר לא בשאר איסורים גם מ"ש בלח לא ביבש לא הבינותי. ועיין במנחת כהן בס' התערובת חלק א' פ"ו דף ס"ו דזו מחלוקת רש"י ותוס' בכל א' בפ"ע אי היתר מצטרף לאיסור יע"ש ולכאור' למהר"מ אלפנדר"י ז"ל היתר נהפך לאיסור ולהמ"ל אין נהפך ומ"ש המ"ל דלא שמענו מעולם שיתחייב שום עונש וממנחות כ"ג א' נבילה בשחוטה לרבנן שחוטה בנבילה בטילה וטמא כטהור משוי לה