שושנת העמקים עט

ואגב אזכיר מ"ש התוס' מנחות כ"ג א' ד"ה שחוטה כו' ונ"מ בקביעי ברה"ר וא"י באיזו נגע ספיקו טהור דכל קבוע כמחצה דמי (ומ"ש שם היכי דאפשר למהוי כוותיה הוא דיבור אחר וקאי על רבי חנינא) ולכאורה קשה דנאמר דקשיא להו דבטומאה אזלינן בתר רובא מ"מ מה תירצו דקביעי כיון דאין הטומאה ניכר תו לא הוה קבוע ומ"ש הר"מ ז"ל פי"ח משא"ה ה"ב ט' שרצים כו' בניכר מיירי וגהר"ל שייך באכילה והנאה לא בטומאה כמ"ש לקמן אי"ה וי"ל דתוס' סברי דהא דבעינן ניכר הקבועה דאי לא ניכר בטל הוא ברוב משא"כ במנחות הסוגיא לר"י דמין במינו לא בטל א"כ לר"י הוה קבוע אף בלא ניכר הקבוע כלל וצ"ע:

עוד אשוב אל מ"ש למעלה בכלל י"ג בביאור לשון הר"מ ז"ל ה' שא"ה פי"ח ה"ב ככר טמא שנתערב במאה טהורות כולן ישרפו ובה"ג כתב דככר טמא שנתערב בט' כו' והוה קשיא לן אמאי לא בטל ככר טמא בככרות הטהורות ותרצנו דהוה דבר שבמנין ובקרית ספר שם כתב דככר טהור במאה טהורת כולן טמאים מדרבנן ובככר טמא בט' טהורת כתב דכל קבוע כמחצה דמי והוא לשון הר"ש ז"ל בפ"ה מ"א דטהרות ובתוספתא יע"ש הנה מ"ש במאה טהורת דרבנן י"ל משום דבר חשוב וגם זה צ"ע דמ"ה היה ראוי ליבטל כנבילה בשחוטה ואמנם מה דכתב דהוה קבוע אף אם נאמר דבאין ניכר הוה קבוע דרבנן בדבר חשוב מ"מ קשה הא הוה ספק דרבנן כמ"ש בכלל י"ג ועש"כ י"ד ק"י דקבוע כמחצה והוה כחד בחד שנתערב בגופו של אסור וכה"ג לא אמרינן ספק דרבנן לקולא ול"ד לב' ככרים א' טמא וטהור דניכר וא"י מי אכל טהורה וטמאה ועש"כ ק"י וקי"א א' וצ"ע בכל זה. גם מ"ש שם בקרית ספר דאם באו לשאול שניהם בב"א טמאים דספיקא ד"ת לחומרא כבר כתבנו דמתוס' פסחים משמע דהוה רק מדרבנן ומ"ה טהורים אף בב"א יע"ש:

ומהא דהר"מ ז"ל פי"ט יש ללמוד בב' קדירות והוא חתיכת איסור דרבנן שנתערב בחתיכת היתר ונפל א' לקדירה דתולין ואחר זמן נפלה השניה לקדירה שניה והראשונה עדיין קיימת שתיהן אסורות ולא תימא כיון דהותרה הא' שעה אחת שוב אינה נאסרת ומטהרות הלך בא' כו' אם הראשונות קיימות אלו ואלו תלויות אנו למידין דבר זה ועמ"ל שם דהלכה כמשנה ולא כתוספתא וא"ל בידיעה תליא מלתא כיון שנודע מקודם הותר וההוא דטהרות מיירי בלא נודע עד אח"כ דלשון הר"מ ז"ל משמע בכל ענין שתיהן תלויות. ולמ"ש הש"כ ז"ל בי"ד קי"א דנתערבו החתיכות הוה כ"א כגופו של איסור ואין תולין לא יצויר זה מ"מ יצויר בשעה שנפלה ראשונה נאבדה מיד השניה ולאחר זמן נמצא וא"א להכירה וכמ"ש. ועמ"ש בפריי לי"ד שם ומ"ש הפר"מ שם:

עוד לי"א כבוש בצונן אין אוסר מעל"ע וכפי הנראה הוא שיטת רש"י ז"ל שפירש בכ"מ כבוש בחומץ וציר עי"ד ק"ה א"כ למה לי בב"ח להוציא בלשון בישול י"ל למעט כבוש בציר וכדומה והא דפסחים בב"ח חידוש דאי תרו והא כל איסורין לי"א כן והול"ל חידוש מליחה ודוחק לומר דכבוש מפליט ומבליע קצת ובטל בס' וזהו חידושא דכלאים לית ביטול וערש"י חולין ק"ח א' חידוש דהאי לחודי' שרי י"ל קצת וכ"ז דוחק דהיל"ל חידוש דבעינן נ"ט ועוד דלא אסרה תורה כ"א כה"ג ועמ"ל פ"א מה' משכב ומושב למ"ד קמח בקמח מקרו יבש ביבש ה"ה אפר באפר ואי"ה בה' י"ט לענין כיסוי אבאר עמ"א שם:

וראיתי להמ"ל פ"ז מה' מעילה ה"ו כתב הא דלא בטל דבר חשוב ודשיל"מ בדאיתחזק איסורא הא לא"ה לא והביא ראיות מאו"ב שכתב הרא"ש ז"ל מכה וטורדן ובר"פ התערובות ונכבישנהו כו' ודברי הר"ן ז"ל ס"פ אין צדין שמסופק בלוקח ביצים מעכו"ם בי"ט אי אזלינן בדשיל"מ בתר רובא או לאו ולכאורה הא מימרא ערוכה היא טבעה של עכו"ם פירשו פ' למקום א' ומ"ם למ"א דהמ"ם מותרין וה"ה דשיל"מ וודאי הכין הוא וה"ט דאיכא תרי רובי כל דפריש מרובא פריש ואיסורא ברובא