שושנת העמקים עו

ספק ד"ת:

עוד ראיתי להמ"ל שכתב דהא דאמרינן נפל א' לים הותרו האחרים היינו קודם שנודע התערובות דאל"ה לא מהני כמו כאן כל שהיה בספק לא הותר לאחר שנאכלו יע"ש והנה מלבד שלא מצאתי לא' מהפוסקים שיאמרו דבר זה אדרבה ההיפוך מצאתי שהרי בי"ד ק"י בדבר חשוב נאבד או נאכל בשוגג הותרו כולן ומדהוצרך לומר בשוגג ע"כ לאחר שנודע התערובת דאל"כ ל"ש שוגג ומזיד ועוד דא"כ מה מהני קודם שנודע הספק אנן קודם שנולד בעינן ובידיעה לא איכפת לן מידי דאטו אם הלך בב' ולא נודע לו השבילין הללו כלל ונאכלו הראשונות ואח"כ נודע לו שהלך גם בראשון האם אמור יאמר כן אלא דל"ד כלל להתם. בדברים החשובים חז"ל נתנו עליהם דין קבוע מדרבנן וכל שנתפרד הקביעות הקילו ומש"ה כי נאבד א' מהם נתבטל עתה מחדש ברוב ותולין לומר האיסור נאבד משא"כ ספק רה"ר או ספק דרבנן שאין היתר אלא מכח שאני אומר וכל שהיה שעה א' בספק שא"א להתיר ולטהר שניהן שוב אף שנאבד אח"כ אין להתיר באופן שדבריו שם צ"ע וישוב דעת:

ויצא לנו הדין בב' קדירות המוזכר בי"ד קי"א דאם נאבד הא' קודם עשיית הב' מותר ואם אח"כ אע"פ שלא נודע עד שנאבד אסור הדמיון בזה בקדירה א' נפל מבהמה שהיו ב' טחולין דבוקין בסומכיה דטריפה מספק שמא כל יתר כנטול מכל וכל וכשר ושמא כנטול ממקומו וטריפה והיה שם רוב דמ"ה במינו מותר ומדרבנן אסור ואמרינן ספק דרבנן לקולא ואף ע"י גלגול לא אמרינן ספק דרבנן לקולא מ"מ י"ל אם לא נודע הספק עד אחר התערובות אפשר דמהני בה"מ כמ"ש בפריי לי"ד בק"י או דספק אם נפל כלל לקדירה ונאכל ואח"כ נפל לקדירה שניה איסור מבהמה שהיה שני כבדים דטריפה מספק על זה הדרך שניה כשירה ואם הראשונה קיימת לאחר מעשה השניה אף שנאבדה אח"כ השניה אסורה מספק וכן הדין באיסור דרבנן לב' קדירות וא"י באיזה מהן אף שנאבדה הא' אסורה השניה מספק וכדכתיבנא כאן:

ועתה הבוא נבוא לבאר בדין ב' קדירות המוזכר בי"ד קי"א. פשיטא לי אם א' אסורה מספק תורה ואח"כ נפל אי' דרבנן וא"י לאיזו תולין הקלקל' במקולקלת דבלא"ה קדירה זו אסורה גם ב' קדירות היתר ונפל איסור דרבנן לא' וא"י באיזו שתיהן אסורות ואח"כ העמיד עוד קדירה שלישית ונפל איסור דרבנן וא"י לאיזו משלשתן תולין הקלקלה בשתים הראשונות אע"ג דגם הם מספק מה חזית אפ"ה כבר נאסרו ואם שא"צ לראי' אביא. ומנא אמינא לה מהא דכתב הר"מ ז"ל שם ה"ד שני שבילין א' טמא וא' טהור והלכו ב' ב"א טהור וטמא ואפילו תלוי וטהור תולה הטהור בתלוי וע"כ ברה"ר מיירי דאי ברה"י טמאים שניהם בוודאי כספק טומאה ברה"י וברה"ר ובאו שניהן לשאול בב"א או עליו ועל חבירו דתלה טמא מדרבנן ואפ"ה תולה הטהור בתלוי וה"ה כאן וכאמור. ואל תשיבני מכתמים המבואר בי"ד ק"ץ דאם שאלה חלוק לבעלת הכתם דאין תולה בה ועיין נדה דף סמ"ך דמשמע לכאורה הטעם כיון שאין טמאה אלא מספק לא תלינן בה י"ל דווקא כתמים דא"ל מעלמא אתי ולא הוחזקה ברואה א"כ מה חזית דתלית הכתם בראשונה אימא בשניה משא"כ בשאר איסורין דרבנן והמעיין במנחת יעקב בתורת השלמים יראה שכדברי כן הוא וא"כ ל"מ אם נאסרו הראשונות בוודאי דרבנן אפילו בספק כה"ג דל"ש תו מה חזית השלישית מותרת. הן אמת מהא דטהור ותלוי י"ל תלוי ד"ת כההוא דב' נזירים דאינו דומה לסוטה א"כ י"ל מש"ה תולה הטהור בתלוי כי הא דהוה ספק תורה ואמנם מסתימת הר"מ ז"ל משמע אף תלוי דרבנן הדמיון שביל א' טמא וטהור והלכו ב' ב"א טהורים ושאלו בב"א דטמאים מדרבנן מספק ואח"כ הלך התלוי וטהור וכדאמרן והא דתולה הטהור בתלוי לאו למימרא והתלוי וודאי עתה ונ"מ אי נגע אח"כ בתרומה שתהא נשרפת די"ל דאינו כן והא דשאלה חלוק לנדה