שושנת העמקים עד

הקילו. וסבור הייתי לומר דה"ק כיון דכל הספיקות רבנן אחמרו ביה (לשיטתיה) א"כ קשה מפני מה הקילו בספק רה"ר ולזה אמר שמצאו סמך אם טומאה וודאית וז"ש שאיסור כל הספיקות מדבריהם פרושי מפרש דמ"ה הוצרכו למצוא סמך משא"כ אי ספק מ"ה לחומרא א"צ לסמך אלא הלכתא או חזקה וזה לא ניתן להאסר כלל ואין הלשון סובל זה כלל. וי"ל דספק ברה"ר אף היכא דליכא חזקה והלכתא רק לרה"י לא לרה"ר ומש"ה אמר דברה"ר טהור דמסוטה ליכא למילף וכיון שכן תו איסור כל הספיקות מדבריהם ובטומאה מצאו סמך אם טומאה וודאית נדחית כו' ואמנם מה שסיים ומפני מה החמירו ברה"י משמע מדרבנן קשה דהא מ"ה הוא כוודאי כאמור. וראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר ה' שא"ה פח"י ה"א כתב דבר חידוש דבס"ס ברה"י טמא מדרבנן לא מ"ה דמסוטה ליכא למילף והביא ד"ה ב"ב נ"ה ב' ד"ה רבי אליעזר ומשם אין הכרע במ"ש דאחמרי רבנן יע"ש ור"ת כתב שם כיון דחזקה לא מהני בסוטה מה לי חד ספק או ס"ס ועמ"ש בפריי לי"ד ק"י ובפני יהושע כתובות בקו"א באלמנת עיסה למ"ד ס"ס לא עדיף כחזקה ומ"מ י"ל ס"ס עם חזקה מהני ולפ"ד המבי"ט י"ל מ"ש הר"מ ז"ל ומפני מה החמירו בספק היינו ס"ס ברה"י וסיים מסוטה דחזקה לא מהני ה"ה ס"ס ועתוס' י"ט מ"ד פ"ו דטהרות שכתב איידי רה"י נקיט רה"ר והר"מ ז"ל היפך הדבר בפח"י מהלכות שא"ה ולכאורה ברה"ר נ"מ באין חזקה ודבר שא"א להיות כסוטה ואפ"ה ס"ס טהור וכדומה ועדיין צ"ע. ובהיותי עוסק בענין זה ראיתי מה שיש לעיין בטהרות פ"ה מ"ג אמרתי להעתיק יפה. כתב הר"מ ז"ל פי"ט מה' שא"ה הלכה אבג"ד ב' שבילין כו' והנה בהל' א' יש ג' חילוקי דינים הא' ב' שבילין טהור וטמא והלך בא' ועשה טהרות בשני ועשה טהרות ולא טבל בנתיים הראשונות תלויות והשניים נשרפות ואם הזה וטבל והלך בזה יש חילוק אם הראשונות קיימות שתיהן תלויות ואם נאכלות קודם הזיה וטבילה השניות טהרות והנה בדין הראשון ראשונות תלויות א"י למה דברה"ר מיירי נימא ספק טהור דהא השניות וודאי טמאות שוב י"ל לטהר הראשונות שוב ראיתי במ"ל ד"ה עוד הרגיש בזה ומביא תוספתא שסוברת באמת כן שהראשונות טהורות יע"ש הביאה ג"כ הר"ש ומ"מ הלכה כסתם משנה דראשונות תלויות ואולי הטעם דאם מטהר הא' ומטמא הב' בוודאי יאמרו קמו רבנן ואשכחו דשביל הא' טהור והב' טמא ואם יהלך א' בשביל הב' ישרפם טהרות בחנם או יכבס לעזרה יביא קרבן. גם הוה כחוכא קצת ובדין הב' שטבל בין הילוך הא' לב' יש חילוק אם נאכלו הא' השניות טהרות בספק דשמא שביל הא' טמא וכבר טבל ואם שניהן קיימות וא"א לטהר שתיהן שא' מהם וודאי טמאות שתיהן טמאות מדרבנן ומ"ה טהרות דאוקי כא' אחזקה דומיא דב' ב"א בב"א ה"א באדם א' כה"ג. ומיהו ה"מ לאכול לשני ב"א הא לאדם א' משמע מ"ה אסור כמ"ש התוס' פסחים יו"ד א' בב' ב"א יע"ש וראיתי להמ"ל שם ד"ה עוד כתבו התוספת בכתובות בבאו לשאול זא"ז שניהם טהורות לא שיאכלום אדם א' דיאכל ודאי טומאה. כתב דזה לסברת התו' שסוברים יבש ביבש שנתבטל אסור לאדם א' לאכול שתיהן משא"כ לסברת הטור בי"ד קי"ט יע"ש ולא הבינותי דלכאורה אין הנדון דומה לראיה דיבש ביבש מטעם ביטול ברוב קאתינן עליה ונעשה כולו היתר משא"כ ספק טומאה ברה"ר התירה התורה ספק כזה משא"כ היכא דאיכא וודאי איסור דומה לספק ממזר היכא דיש וודאי איסור עפר"ח ק"י בי"ד. גם מה שסיים מ"ש מר"ן בי"ד ק"י יש לעיין ביה אין מקומו פה

והנה בדין השני דאם טבל והזה בין הילוך להילוך אז הדין הוא כך דאם הלך ועשה טהרות בשנייה ואחר עשיה נאבדו או נאכלו הראשונות השניות תלויות כיון שהיו השניות שעה א' באיסור ששתיהן היו קיימות מה יוסיף תת כח לאחר שנאבדו וכ"כ המ"ל שם ד"ה שני. ואם נאבדו לאחר ההילוך קודם