שושנת העמקים עג

חזקה טמא ברה"ר ככל ספק איסור וכפי מ"ש בחולין ברה"ר היכא דאיכא חזקה טהור אף דבר שאין דוחה לסוטה והיכא דליכא חזקה טהור בדבר שדומה לסוטה וע"ש ועתי"ט פ"ח דעדיות מ"ד ופ"ד דטהרות מי"א. ועת"ו פסחים יו"ד א' ד"ה הלך וד"ה בבת אחת כתבו דאף ספק טומאה ברה"ר טהור אם נגעו שניהם בככר תרומה טמאה וודאי והאוכלה במיתה (צ"ע מ"ש במיתה עיין שבת פ"ק) עוד כתבו בב"א טמאין מדרבנן ומ"ה אוקמיה אחזקה ועש"ך ופר"ח בי"ד קי"א שכתבו דבדרבנן בשני ב"א בזא"ז תולין להקל ועמ"ש בפריי שם ולמדנו מתו' דספק טומאה ברה"ר לא אסרה תורה הא נגעו שניהם בככר הוה וודאי טמא:

יראה לי ט' חניות מוכרת בשר שחוטה וא' נבילה או ט' צבורין כה"ג דקיי"ל פירש א' מהן שלא בפנינו מותר ואף שתיים אחרונות יש מתירין עבי"ד ק"י ובשו"ת דרכי נועם ופירשו א' א' עד שאח"כ נמצאו כולן מונחים בב"א לא אמרינן הואיל והותרו מעיקרא הותרו ואסורים אם הם חהר"ל דיש כאן וודאי איסור ועי"ד ק"ט ואסור מדרבנן:

והנה בפסחים יו"ד א' בב"א טמאין היינו אף באיסור וטומאה דרבנן ועי"ד קי"א ובהר"מ ז"ל פ"ב הי"א מה' חו"מ ומ"ל שם שתמה על הכ"מ שכתב דלהר"מ ז"ל בדרבנן אף בב"א טהורים יע"ש והעלה דכל שיש כאן בא' מהם וודאי איסור אף בדרבנן בב"א שניהם אסורים וספק איסור אף בב"א שניהם מותרים בלא ס"ס דלא מחזי כשיקרא וראיה מכתובות כ"ז א' אם יש מחבואה א' יע"ש. ולפ"ז יצא לנו דין חדש ב' קדירות של שני ב"א ונפל לא' מהם ספק איסור דרבנן שיש בו חזקת איסור הדמיון חתיכה שיש ספק אי נמלחה או לאו עי"ד ס"ט בנה"ך שחולק על הט"ז ואוסר דאוקמיה אחזקה דמעיקרא שלא נמלחה וכדומה לזה דהשתא אף באו שניהם בב"א יש להתיר דם שבשלו דרבנן שאני אומר שמא כו' ולא מחזי כשיקרא ומההיא דכתובות מחבואה מצלת והא כב"א דמי ושבויה אסורה לכהן ולא אוקי אחזקה דרוב עכו"ם פרוצים ואפ"ה לא מחזי כשיקרא הואיל ומ"מ מחמת ספק אסורה ה"ה חזקה כה"ג ומיהו התם רוב עכו"ם אפשר רוב גמור דאל"כ מ"ה ליתסר ועת"ו כתובה ט' רצון רוב מדרבנן וי"ג ב' ברש"י ד"ה לזו ופני יהושע שם משא"כ חזקה אלימתא. ומ"מ יש כאן ס"ס ג"כ שמא נמלחה ושמא לאחרת נפל וכ"ת ס"ס במקום חזקה לא מהני זה בד"ת וס"ס כרובא וסמוך הא בדרבנן הוה ספק שקול לקולא. וכ"ת ס"ס שכ"א סותר חבירו לא הוה ס"ס עת"ו ב"ק י"א א' י"ל התם ב' הספיקות סותרים זא"ז וגבי ב' בתים בדוקים לכאורה לא משמע כך ועמ"ש בפריי לי"ד קאי וג"ו ואי"ה בה' פסח יבואר עוד. וכן הדין בספק איסור תורה שנפל לא' מב' קדירות של ב' ב"א במינו ויש רוב עכ"פ אף דאין להתיר מס"ס שהספק א' בגופו עי"ד ק"י מ"מ יש להתיר שתיהן בב"א דלא מחזי כשיקרא. ועי"ד ק"י בש"ך גבינות עכו"ם הואיל ומחמת חשש איסור תורה אסרו לא אמרינן ספק דרבנן לקולא וגם ס"ס לא ליש פוסקים יע"ש ל"ק משבויה מחבואה א' מצלת דהתם נולדו ב' הספיקות ביחד ועמ"י כלל ל"ט ופריי לי"ד ק"י וכאן אין להאריך:

ודע דהר"מ ז"ל בה' שא"ה פט"ז ה"א כתב שם מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר כו' אם טומאה וודאית נדחית ק"ו ספק טומאה שאיסור כל הספיקות מדבריהם כמו שביארנו בה' ביאות אסורות ומפני מה החמירו ברה"י שהרי סוטה כו' עכ"ל ויש בו מקום ההבנה מ"ש ספק מדרבנן משמע אף בטומאה גם ממ"ש ומפנין מה החמירו משמע חז"ל וכשנראה מדבריו פ"ט מה' ט"מ הי"ב דבטומאה נמי ספק לחומרא מדרבנן וכבר הקשינו בס' ג"ו וכאן יותר קשה והא ברה"י הלכתא מסוטה ושורפין תרומה וקדשים והבא למקדש שוגג מביא קרבן ומזיד לוקה דבוודאי הוא וברה"ר הלכתא מסוטה או מטעם חזקה ועיין בטהרות פ"ד מ"ז אלו ספיקות שטהרו חז"ל ומני רה"י ועתי"ט שם משמע דברה"י דרבנן. וברה"ר