שושנת העמקים ע

דרך להתקלקל משא"כ במקוה אבל הא קשיא לי מ"ש המחבר בסס"ה בדין השני אבל מקוה שלא הוחזק להתמעט כ"כ לפחות ממ' סאה אעפ"י שלפעמים מימיו עולין ופעמים מתמעטין צריך לחזור ולטבול ומ"מ כשר הדבר לעיין קודם הטבילה. משמע לכאורה שעכ"פ אין וודאי שתמיד יש בו מ"ם סאה אלא שלא הוחזק וכ"ז בספק א"כ אמאי א"צ לחזור ולטבול הא איכא חזקת טמא בר"י. ואי כיון דהעמיד מקוה על חזקתו תו ליתא חזקה דטמא ז"א דמתוס' נדה ב' ב' ד"ה התם משמע דאם היה הבית טהור באם נחסר הנגע תוך זיי"ן ימי ההסגר היה הנכנס בו טהור אע"ג דהבית בוודאי טמא ואוקי אחזקה דמעיקרא מ"מ העמיד גברא אחזקתו כיון דבשעה וזמן א' אנו דנין על ב' חזקות כאחד וה"ה כאן וכ"ת כאן הרי טבל לפניך התם נמי הרי בא לבית וכיון שמקוה זה עכ"פ הוחזק להיות מימיו מתמעטין ושמא נמתעטו פחות ממ' סאה אמאי טהור וכ"ת דאה"נ שאין טהור עד שנמדד המקוה אחר הטבילה והוא שלם דהשתא איכא תרתי במקום חדא כנראה ממרוצת דברי הש"ך לכאורה באות קל"ו שעשה כלומר שהרי שלם לפנינו כו' אבל הא ליתא דא"כ מה כשר הדבר כו' וכתב הש"ך אות ל"ז שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו והא מדינא צריך לעיין קודם הטבילה כיון שאח"כ בוודאי צריך לבדוק וודאי טוב ויפה לבדוק קודם הברכה משום ברכה ג"כ כאמור וצ"ע קצת:

וראיתי להט"ז בי"ד סימן שצ' אות ב' בא' שמת לו מת וא"י אם הוא תוך שלשים או לאחר שלשים כתב דל"ש לומר אוקי אחזקה ועד עתה היה חי דעשויה להשתנות ועתה מת לא אוקי אחזקה דמעיקרא והכלל העולה מדבריו דבלא עשויה להשתנות חזקה דמעיקרא עדיפא (עכ"פ) מחזקה דהשת' ובעשויה להשתנות כי הדדי נינהו ומש"ה פסק באבילות לקולא. ולפי דבריו לכאורה בשולח גט לאשתו ונודע עכשיו שמת וא"י אם קודם נתינה הגט או אח"כ זקוקה ליבם מספק והא דגיטין נותן בחזקת שהוא קיים דאמרינן עתה קיים וז"א כיון דבשעת נתינת הגט היה חזקה מבוררת לשעתה דחי הוא תו לא מגרע חזקה דהשתא ששמעו שמת לחזקה דמעיקרא. ואמנם בנה"ך שם וב"ש באה"ע סימן י"ז אות פ"ד כתבו דשאני ההוא דמצאו הרוג דאמרינן בעלה של זה חי הוה יע"ש היטב הרי הדבר במחלוקת שנויה וראיתי להתוס' יבמות ס"ח א' ד"ה רישא הקשו ספק בן ט' שנים נוקמי' אחזקה דמעיקרא ומוקמי' אשה בחזקת היתר וי"ל כיון דעכשיו הוא בן ט' איתרע חזקה דמעיקרא משמע חזקה העשויה להשתנות בכל רגע חזקה דהשתא עיקר ודמעיקרא כמאן דליתא דמי דאל"כ אלא ספק השקול אכתי אמאי אסורה בתרומה להוי תרתי במקום חדא דמעיקרא וחזקת אשה ולמ"ש התב"ש בי"ד ב' בשם הב"ח י"ל בזה. וממ"ש התוס' דהשתא דאתו קמן כו' משמע הא אם מיד בשעת הביאה היה מותר אם נולד הספק אף שאח"כ ידוע לנו שהוא וודאי עתה בן ט' מה בכך וכדאמרן:

והנה ראיתי להפני יהושע בגיטין כ"ח א' כתב דהיכא דאיתרע החזקה לא מוקמינן מ"ה אחזקה והביא ראיה מפרק חרש (קי"ג א') דאשת חרש חייבי' אשם תלוי וכ"כ התוס' כתובות כ"ג א' ד"ה תרווייהו עכ"ל הנה כבר כתבנו דבאה"ע סימן מ"ז וב"ש אות ב' משמע דב' אומרים קרוב לו וב' קרוב לה נמי דרבנן הוא וממ"ש התוס' כתובות אין ראיה דמדרבנן החמירו בע"א אומר דלכתחלה לא תנשא יע"ש ומאשת חרש אנן קיי"ל דרבנן הוא ולר"א דמספקא ליה נמי לא קשיא כ"כ דל"מ אם נאמר עתים חלים ועתים שוטה דחזקה העשויה להשתנות ואף אי נימא דעתא קלישתא מ"מ כיון דאנן מסופקין מה הוא מעשיו כה"ג ל"ש אוקמיה אחזקה כמו ספיקא דדינא וספק בעיא דלא אוקי אחזקה כמ"ש בכלל הספיקות ועתוס' חולין פ"ו א' ד"ה מאי טעמא שסיימו בדבריהם והשתא ל"ש אוקי