שושנת העמקים סט

אף נגד חזקה כההיא דהשולח עירובו בא"ח ת"ט ובר"מ ז"ל פ"ו מה"ע דתחומין דרבנן ואפשר מש"ה בד"ת לא אמרינן שליח עושה שליחותי' דהוה רובא דתליא במעשה ומדרבנן לא מהני כנראה מדברי מהרימ"ט בפתיחה ומש"ה בדרבנן עכ"פ מהני דל"ג כה"ג ונ"מ בספק דרבנן שיש לו חזקת איסור ורוב כנגדו. ועיין בח"ש מהרימ"ט בהא דספק תורה מדרבנן לחומרא להר"מ ז"ל הא דיליף דאזלינן בתר רובא מפסח דסמיא בידיה לברורי והתורה אמרה לא ישברו היינו לאחר הבדיקה יע"ש ולפ"ז ה"ה ברישיה של עולה שלא ינתחנו היינו לאחר הבדיקה ולא הבינותי דא"כ מנלן דאזלינן בתר רובא ולמהריט"ץ שהביא הפר"ח בי"ד ק"י א"ש דסמיא בידיה לברורי אלא דגזירת מלך הוא יע"ש. ועא"ר א"ח ת"ט אות ט"ו ונתנו לו לאו דווקא וצ"ע. ובמ"א שם דאם ידעינן שעשה שליחותיה אמרינן וודאי לא שינה מדעת המשלחו. ומשמע אף בד"ת מהימן וצ"ע:

ובהא דפסחים ט' א' חבר כו' עמ"ל פ"י דתרומת ה"ב וכ"כ התוס' בע"ז מ"א ב' ד"ה חזקה דווקא מת מתוך ישוב הדעת והטעם דחבר ששולח לחבירו מסתמא תיקן שלא יבא מכשול וה"ה מת מתוך ישוב הדעת אלו לא תיקן היה מודיע שלא יבוא מכשול חזקה זו מהני אף בדרבנן ובדיקת חמץ אין כ"כ מכשול כמ"ש התוס' פסחים ד' ב' ד"ה לאו ור"ל גזירה דלמא אתי למיכל דאין זוכה בו משא"כ חבר וששלח לאחר אף בעיר א"צ לשואלו וי"ל בין הא לשחיטה והבן והמ"ל שם כתב דהלכה כתי' א' דאף בהוחזק טבל חזקה דחבר עדיף טפי והיינו דחזקה מרובא הוה ומ"ש התוס' שם אי חזקה בדוק למה לי אמירה דהני ולכאורה למ"ש התוס' שם בתי' א' דחזקה חבר מהני בדרבנן לא בד"ת דאוקי חזקה להדי חזקה וחמץ איתחזק מקרי לקצת פוסקים ומש"ה אבעיא חזקתו בדוק בדרבנן ומביא מהכל נאמנים כו' בלא בטלו דהוה ספק תורה ומהני אמירה דהני ע"א נאמן באיסורין היכא דלא הפך החזקה ודחי כו' ופריך מידי חששא היינו היכא דאיכא חזקה והיינו לתי' הב' במרדכי ריש חולין דרק ופוחז אין נאמן ומסיק דאפ"ה בדרבנן נאמנין ועי"ד סי' א' סובר קטן יש לו דין ע"א באיסורין אבל הר"ב בקכ"ז פסק כריב"ש סי' רמ"ה דקטן אין לו דין ע"א באיסורין וחמץ לא איתחזק מקרי. ואנן פסקינן כתי' א' בפסחים ואי"ה בפריי לא"ח ובחדושינו לפסחים יבואר עוד:

החלק הד' בביאור חזקה המבוררת לשעתה אלא שעשויה להשתנות. המ"א בא"ח ח' אות י"א כתב דציצית מדינא צריך לבדוק דעשויה לפסוק בכל שעה כמ"ש בי"ד ר"א סס"ה יע"ש ואני העני לא הבינותי ראיה זו דהתם המקוה מוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ"ם סאה בזמן מהזמנים ומש"ה אף שהוחזק מתחלה במ' סאה ולאחר הטבילה מדדו ונמצא מ' סאה אפ"ה צריכה לחזור ולטבול דל"ש לאוקמיה אחזקה דמעיקרא והשתא דהא שעה א' היתה חסירה ממ' סאה ושמא בעת הטבילה היתה חסירה משא"כ ציצית נהי דעשוי לפסוק לאו וודאי הוא ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הש"ך שם אות קל"ה אע"פ שעכשיו שלם וכ"מ מהמחבר הוא אמת ויציב ממ"ש המחבר כ"ז שלא ידענו בעת הטבילה היה שלם משמע אע"פ שעתה שלם ומיהו ממ"ש בסע"א מקוה שנמדד ונמצא חסר אין ראיה דאפשר דכאן מיירי בסתם דלא מדדו אחר הטבילה ולכן כתב שמכאן מוכח כן גם מקוה שאין מוחזק להיות מימיו מתמעטין ומדדו פ"א א"צ למדוד בכל עת ומוקמינן אחזקה דמעיקרא והא איכא חזקת טמא וברה"י מא"ל וי"ל דמה"ת להחזיק ריעותא דל"ש שיהא מימיו מתמעט וגדולה מזו בסכין שחיטה שנאבד אחר השחיטה דאין מדרך הסכין לפגום ובהמה איתרע סכין לא איתרעי כמ"ש כ"ז הרא"ש בחולין והתם אי איתא לפנינו צריך לבדוק כיון דלפעמים מועטים