שושנת העמקים ז

לקי עלייהו ולא מטמאין טומאת נבילות ולזה יסכים קצת לשון רש"י ז"ל במשנה דהעור ורוטב ד"ה אבל דגידים לאו בשר הם ומיהו אוכלין בעלמא הוה יע"ש ובקרית ספר (הוא המבי"ט) בפ"ד דמ"א הביא קרא דבשרם (או מנבלתם) למעט כל אלה ולשון הר"מ ז"ל שנתן טעם שאין ראוין לאכילה ק"ק. עוד ראיתי להזכיר מ"ש ביו"ד סימן נ"ה בהג"ה כל גידין סופן להקשות ושם בפסחים משמע דגידי בשר רכין הם לכ"ע וכפשטא דברייתא ושוב ראיתי להבית ישראל ולהפרי תואר שעמדו בזה:

גם לפירוש הר"מ ז"ל בה' ק"פ פרק יו"ד הלכה ח' וט' דפירש כל הנאכל לענין שבירת עצם קש' מה פריך הני אין כו' ומה שייאטיה דסחוסי' דמיירי לענין שבירת עצם לגידים שסופן להקשות דמיירי לענין נמנין ולפירש"י א"ש ולפירוש הר"א ז"ל שם גם יתישב מה דמשני התם לר"י תנא הכי כו' ר"ל דגידין הרכין היינו סופן להקשות אלא דל"ת הוה למתני בהדיא דלא נטעה משני דליכא למטעי דחד טעמא עם סחוסים:

וראיתי להפר"ח ביו"ד סימן צ"ח אות ז' בסופו ד"ה ומ"ש או"ה וז"ל ומסתברא לי דגיד עם בשר מינו הוה וראיה מפסחים כשהותרה נבילה גידה הותרה וטוי"ד סימן רי"ז הנודר מבשר אסור בגידים והא דהמבשל בחלב גידים פטור דלאו בני טעמא עכ"ל הנה שפט בדעתו הטהורה לפשיטות גמור דאין אוסרין בפליטתן ומ"מ הם עצמם אסורים ואם נתערבו בבשר וא"א להכיר בדבר האוסר במשהו מינו הוה כ"ה כוונתו ולי העני דברים אלו צ"ע טובא לדינא כי מ"ש אין בגידין בנ"ט הוא ג"ה אבל קנוקנות יש בהם טעם ושאר גידין משמע גידי בשר יש בהם טעם וגידין שסופן להקשות מ"מ ע"י שלקא נאכלין בשור הגדול א"כ משמע דיש בהן טעם אלא דלא הוה בכלל בשר ונבילה דקרא ומהא דפסחים יש לדחות דלעולם אין גיד בכלל נבילה אף למ"ד יש בגיד בנ"ט אלא מדכתיב תתננה פשטיה הכל כמות שהיא עם גידין אלא מדכתיב ואכלה משמע הראוי לאכילה ומש"ה למ"ד אין בנ"ט לאו בכלל ואכלה הוה ובזה י"ל קושית התוספת בדם יע"ש וסימן רי"ז בי"ד אפשר בלשון בני אדם הוה גיד בכלל בשר לא בלשון תורה. ושוב עיינתי ברי"ז ס"ז הנודר מבשר (אסור) בגידין ובש"ך אות ט' בכל הדפוסים מותר וכ"ה בעט"ז והגיה אסור ולכאורה הירושלמי הוא לר' יוחנן משא"כ לריש לקיש בפסחי' וכן הלכתא אין גיד בכלל בשר וכל גידין סופן להקשות וכמ"ש בי"ד סימן נ"ה אלא דכ"ז אינ' שוה לי. ובירושלמי ריש הנודר מהירק והב"י הביא אדרבה משמע דגיד לאו בכלל בשר אלא הנודר מהעיקר אסור בטפילה יע"ש ומכל הני משמע לי להיפוך דגידין לאו בכלל בשר ונבילה דקרא אבל טעם יש בהם וגידי איסור מנבילה וטריפה אסורים דלא גריעי מכל היוצא מטמא טמא ומלקות אין בהם וב"ב מדרבנן אסור דגדי אין גידין בכלל ומה אעשה שהברייתא שהובאה בפסחים מ"ז ב' וביצה י"ב ב' עומדת לנגדי דמבואר שם למ"ד יש בגידין בנ"ט לוקה משום בב"ח וצ"ע. סוף דבר לי ההדיוט דברים אלו צ"ע לדינא בין בגידי צואר ושדרה המוזכר בתו' פסחים פ"ד א' וגידי בשר ובין בגידי הרך האם אמור יאמר בגידי גדי ועגל הרך בג"ה שלהם יש בהם טעם ואוסר בפליטתו ולענין טעמא אזלינן בתר השתא אף לר"ל. גם גידין לבינים שקורין הא"ר פלאק"ס אם נפל לתבשיל חלב אי אוסר ועיין בהרע"ב בהעור ורוטב פירוש גידין רחבים ולבינים ובי"ד סימן פ"ז סתם עצמות איסור' עכ"פ איסור דרבנן ובצ"ט משמע אף הרכין שרי ועמ"ש בפרין בשפתי דעת שם וצ"ע. ובהיותי עוסק בזה בא אלי הרב המופל' מהור"ר ראובן זעליג מזאמושט נרו והראה לי מ"ש הש"ך ביו"ד ש"ז בשם הפרישה דגרס וגידיו דגיד אין בכלל בשר עכ"ל ואמת בפרישה משמע דגיד לאו בכלל בשר הוא אבל משם אין ראיה ערש"י בכורות ל"א ב' דבר הנישום דעיקר חשיבות הבהמה הוא הבשר וא"כ בדבר חשוב גזרו ולא בגידין ולענין ראשי כנפים וסחוסים בגדי הרך לרש"י והר"מ ז"ל בשר גמור הוא עיין פסחים פ"ד א' וצ"ע בכ"ז לדינא:

ולענין חילול יו"ט בחופר בשדה אי יש בו מלקות בחופר למצות כיסוי לכאורה תליא במ"ש התוס' חולין קמ"א א' ד"ה לא