שושנת העמקים ו

פתיחה שאלה ראובן קידש דינה בת לאה בפני עדים שחיללו י"ט במלאכה ד"ת שבשלו לצורך עכו"ם בהמה או שחטו עוף וחפרו או כתשו עפר לכסות הדם אם חוששין לקדושין או לאו:

תשובה בשלו ביו"ט לצורך עכו"ם ולבהמה באם ראוי המאכל לאדם פשיטא דאין לוקה כרבה דאמרינן הואיל וכדבעינן למימר לקמן בעזה"י ובאם אין ראוי לישראל שהוא טריפה דל"ש הואיל בזה לכאורה יש מחלוקת דלהר"מ ז"ל בפ"א מה' יום טוב הלכה ט"ו המבשל לעכו"ם או לבהמה או לחול אין לוקה שאלו באו אורחים היה התבשיל ראוי להם משמע באין ראוי להם לקי וכנראה ממרוצת דברי המ"מ שכתב השוה רבינו דין המבשל לעכו"ם כמבשל לחול ופשוט הוא עכ"ל ועל חו"מ שם ומשמע כל שאין ראוי לישראל לקי. ולתוספות ביצה י"ב א' ד"ה השוחט כתבו לב"ה דנדרים ונדבות אין קריבין בי"ט מלכם אפ"ה הוה רק עשה ולאו ליתא ולפ"ז ה"ה לעכו"ם ובהמה עשה ואפילו אין ראוי לישראל לא לקי והוה ספק עיין אה"ע ס"ס מ"ב ובחו"מ סימן ל"ד דפסולי עדות ד"ס בעבירה שיש בה מלקות. ולכאורה דהר"מ ז"ל מודה למ"ש התו' בביצה דנדרים ונדבות יש סברא להתיר שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן עיין ביצה כ"א ב' אמרינן דלא אהדריה לאיסורא קמא משא"כ עכו"ם ובהמה כיון דליכא כ"כ סברא בהדיא להתיר שפיר אמרינן אהדריה לאיסורא קמא ועדיין צ"ע:

והנה בהא דקיי"ל אין אפיית שתי לחם דוחים לא את השבת ולא יו"ט אפי' שכחו ולא אפו מעי"ט אסור לאפות ביו"ט וכן משמע מסתימת הר"מ ז"ל בה' תמידין ומוספין פ"ח ה"ח ואמאי ניתי עשה ונדחי לעשה דלכם ולא לגבוה כמ"ש המשנה לחם בהלכות נערה ובתולה פ"א ה"ה ד"ה עוד דעשה דקום ועשה דחי לעשה דשוא"ת ועיין בספר פורת יוסף מ"ש בכלל א' ולכם ולא לגבוה באפשר לאחר זמן משא"כ כאן ליתי עשה ונדחי לעשה דלכם ולמ"ש התוס' בעירובין ק' א' ד"ה מתן א"ש דהוי עשה דפשיעה אלא שבפנים כתבנו דלאו כ"ע סברי סברא זו ואם נאמר דלכם אהדריה לאיסורא קמא הוי עשה ול"ת א"ש. ואפשר אפיית שתי הלחם דמי לעכו"ם ובהמה דאהדריה לאיסורא קמא משא"כ נדרים ונדבות יש סברא שלא יהא שולחנך מלא כמש"ל והתוספות ביצה י"ל אזלי לשיטתם בעירובין. ויראה לי אם בישל בשר עוף בחלב וכדומה אף שמן התורה מותר ל"ש הואיל דמדרבנן אסור ולקי להר"מ ז"ל. והיינו בישל לעכו"ם אבל בישל לעצמו אף דבר האסור מ"ה אין לוקה לב"ה דאמר מתוך ועיין פסחים מ"ז ב' וביצה י"ב ב'. ומדי דברי בו זכור אזכרנו מ"ש רש"י פסחים שם ד"ה לוקה וקסבר יש בגידין בנ"ט יע"ש דלמ"ד עץ הוא אין חייב משום בשר בחלב ויש לעיין בשאר גידין ועצמות של נבילה או לענין בב"ח מהו. ובש"ע י"ד סימן פ"ז ס"ז גידים פטור אבל אסור משמע דאיסורא דרבנן יש בגידין ובהעור ורוטב גידים ואלל מצטרפין לטומאה קלה אבל לא טומאת נבילה ויש לעיין בזה טובא לכן אקדים שאלה אחת קטנה וזו תוארה:

שאלה ביו"ד סי' ק' קיי"ל ג"ה אין אוסר פליטתו בשאר גידי בהמה אם הם מנבילה וטריפה אם אוסרין בפליטתן או לאו אם תאמר מותר מה נעשה למ"ש בפסחים פ"ד א' גידין הרכין שסופן להקשות כו' ומסיק דנאכל בשור הגדול בשלקא והתוס' שם ד"ה גידין כתבו דגידי בשר לכ"ע בשר הוה וכברייתא שם ופי"ד סימן ס"ה קנוקנות נמי יש בהם טעם יע"ש. וא"ת אסור תרוץ לי מ"ש בחולין קי"ד א' הגידים כו' פטור ואפילו לדידן דאיסורא דרבנן איכא עיין י"ד סימן פ"ז מ"מ משמע דמ"ה אין בהם טעם כלל. והר"מ ז"ל פ"ד מה' מ"א הי"ח האוכל מנבילה כו' מגידים אעפ"י שהוא אסור הר"ז פטור שאין ראוי לאכילה ובפ"א מה' שא"ה ה"ז האלל והגידין אין מטמאין ובהלכות ט"א פ"א ה"ז פסק דט"א יש בהם ועיין שם ובריש העור ורוטב וצ"ע שם קצת. וסבור הייתי לומר דכל הגידים חוץ מג"ה יש בהו טעם ואסורין באכילה מ"ה וגם אוסרין בפליטתן אם הם מנבילה וטריפ' אלא דלא הוה בכלל בשר ונבילה דקרא ולכך לא