שושנת העמקים סח

אין במיתה קשה בת כהן דלמא זנתה אמה פ"א ונעשית חללה ובתה חללה ואין בשריפה רק בחנק מקלה לחמורה ומיהו במ"א עד"מ ט' ציבורין איסורי אכילה והנאה וא' באכילה ופירש הולכין בתר רובא וודאי ואסור מ"ה בהנאה ודווקא במיתה כתבו התו' כן:

ועיין ב"ש אה"ע סימן י"ט אות א' ודבריו הקדושים צ"ע לי העני דמ"ש הר"מ ז"ל פ"א הך מהא"ב ראיה ממכה כו' היינו רובא וכ"ה בגמרא חולין י"א ב' וחזקה בנה מורכב נמי חזקה מחמת רובא הוה דרוב אין עושין כן אלא בבניהם כו' וכן הוחזק שלשים יום בעיר אח ואחותו וכדומה רוב אין עושין כן אא"כ האמת כך הוא יע"ש. ועשו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז בקושית הר"י צרפתי ז"ל ותשובת הרשב"א אליו תראה ותבין בזה כדאמרן:

ועתה נדבר בהנך תלת חזקה תרי הא דאמרן חזקה על חבר כו' וחזקה שליח עושה שליחותיה וחדא ציצית המבואר בא"ח סימן ח' ס"ט שם כתבו ז"ל דהוה חזקה אלימתא אם בדק פ"א וזו יקרא חזקה הפוסקת כנגע וברא"ש בתשובה כלל ב' סימן ט' דלא הוה חזקה העשויה להשתנות כ"כ דאין נפסלים בקל ובט"ז שם אות ח' דמשום חומר לא תשא צריך לבדוק והולך בכמה בגדים יוכל ללבוש א' בלא בדיקה ובי"ד סימן א' שיילינן הכא שכבר בדק וחיישינן לקלקול שפיר סמכינן אחזקה. ולכאורה יראה מדבריו דהחילוק בשחיטה הרוב וחזקה מחמת רובא אין ברור כ"כ משא"כ ציצית חזקה המבוררת בשעתה א"צ לבדוק וז"א דרובא עדיף מחזקה המבוררת כההוא דפרה מוציא הרוב מידי חזקת טמא שהיתה מבוררת חולין י"א א' אלא החילוק דחששא רחוקה שמא נתקלקל אח"כ אין לחוש אם לא מחומר לא תשא. הן אמת שי"ל מה דנקיט בש"ע קודם שיברך משום שבת וי"ט דא"נ נפסק אין חשש תורה דלא אסרה ללבוש כ"א לעשות ציצית ע' סי' י"ג במ"א ה' ומיהו מדרבנן אסור ולברורי בקל במקום חזקה אף מדרבנן משמע דצריך כההוא דר"פ ובטור א"ח תל"ז אפילו בטלו בעיר שואלו. והב"ח כתב מטעם חזקה דתליא במעשה ועמ"א אות י"א והמעיין בב"ח ז"ל יראה דדבריו כנים דז"ל ובבכורת מסיק רבינא רובא דתליא במעשה לא הוה רוב (וכן הלכה כמ"ש הרא"ש ז"ל שם) ומש"ה בשחיטה צריך לשייליה דשמא שכח יע"ש ה"ה ציצית שמא נתקלקל אח"כ הרי הם ממש כמ"ש המ"א אלא דהב"ח ז"ל לשיטתיה בסימן תל"ז דחילק בין רוב וחזקה דממילא שהוטבע בטבע העולם א"א לישאל כלל משא"כ היכא שהוא ע"י מעשה צריך לשייליה יע"ש היטב ואי קשיא דרבינא מסיק תליא במעשה דיעבד אסור ואמאי בשחיטה וכדומה דיעבד שרי י"ל דרוב מצוין חשיב יותר עד דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה עיין ברא"ש חולין י"א אלא דחיישינן שמא שכח אח"כ כיון דאין בטבע העולם ומ"ש המ"א דהוה חזקה העשויה להשתנות כבר כתבתי בשם הרא"ש דאין נפסלים בקל ועמ"א הרגיש בזה ומה שתי'. ולפ"ז אף בלובש הרבה בגדים י"ל דחייב לבדוק ואי"ה לקמן בחזקה העשויה להשתנות אבאר עוד ובפריי לא"ח אי"ה יבואר עוד:

והנה בחזקה שליח עושה שליחותיה מסיק בעירובין ל"ב א' בשל סופרים סמכינן עליה ולא בשל תורה ועי"ד של"א סל"ד פסק כן המחבר ועמ"ל פ"ד דתרומת ה"ו תמה על הטור וא"י דה"א"ש ה"ק אבל הר"ש פסק כו' לפיכך אם יודע שכריו תרום הוה תרומה ר"ל לדעת הר"ש דבשל תורה נמי עושה שליחותיה בתנאי שמצא כריו תרום הא לא"ה לא כי השליח סמך שלא יגע בו אם א"ל שתרום הוא אבל למ"ד בשל תורה לא אפילו מצא תרום אינו כלום ובפ"ד מה' בכורות ה"א חזר המ"ל והקשה כן וכתב שכן הקשה המ"א בא"ח פ"ט (ט"ס וצ"ל ת"ט) ועמ"א א"ח ת"ט אות י"ז הקשה דלא כר"ב בחולין גם זה לא הבינותי דהר"ש פסק כרב ששת יע"ש העולה מזה לדידן בשל תורה אין שליח עושה שליחותיה יראה אף היכא דליכא חזקה להיפוך ובשל דרבנן