שושנת העמקים סו

ותרי ותרי וכי בשביל החזקה הוחזקו העדים שקרנים האומרים ההיפוך ומיהו זה י"ל קצת. ובספק בעיא דלא אפשטא או פלוגתא דרבוותא או ספק שא"י מה אמרו הראשונים בו א"א אוקי אחזקה עיין כהנ"ג בי"ד סימן ח"י וכ"ה ודוכתי טובא דא"א אוקי אחזקה. וער"ן קידושין ה' ב' ספק וחיישינן מדרבנן משמע אף בספק כזה אוקי אחזקה ומיהו שם סיים הר"ן ז"ל בבעיא דרב מרי בכלב רץ אחריה (קידושין ח' ב') כתב הרי"ף ז"ל בפירוש דהוה ד"ת ובהכרח צ"ל שמ"ש ה' ב' וחיישינן מדרבנן הוא סיומא דגמרא והם ידעו דמ"ה לא חיישינן אלא מדרבנן והר"מ ז"ל בה' אישות פ"ג ה"ב לא סיים מדרבנן והמ"מ כתב מדרבנן ובש"ע אה"ע סימן כ"ז לא כתב מדרבנן והח"מ וב"ש כתבו מדרבנן. ובבעיות דרבא קידושין זיי"ן ב' פסק הר"מ ז"ל פ"ג מה"א ה"י דספק ובש"ע סימן ל"א דתיקו מספק ולא הזכירו כלל מדרבנן ועב"ח אה"ע סימן כ"ז. ושאני ספק ממון דאלימא חזקת מרי' קמא אפילו תקפו אחר י"ל הפקר ב"ד הפקר ומשמע בכל אלו דהחזקה מ"ה הוה חזקה לא מדרבנן עד שהר"ן ז"ל בקדושין אפילו בספק בעיא היה רוצה לומר כן. ועיין חולין י"א לרב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן יליף חזקה מנגע קשה כאמור אבל לרב אחא בר יעקב מה"ל מ"מ כמ"ש שם בתו' ומהרש"א ז"ל י"א א' ד"ה מנא א"ש:

והנה יש נ"מ אי חזקה מקרא או הלמ"מ כי קיי"ל דהולכין בתר רובא כמ"ש רש"י חולין י"ב א' ד"ה פסח מהלמ"מ או מקרא דאחרי רבים כו' ורובא דאיתרע עתה אם נאמר מקרא ק"ו רובא דעדיף אף דאיתרע עתה נאמר עד עתה מהרוב היה כנגע ואם חזקה מהלמ"מ אין דנין ק"ו מהלכה ובי"ד פ"א בגבינות כתבו הפוסקים ז"ל מטעם חזקה היינו חזקה מבוררת שהיינו מחזיקין בחזקת כשרות מחמת הרוב ומש"ה הזכירו הפוסקים חזקה מכח הרוב לא רוב ממש וזה יש להעמיס בתו' חולין י"א א' ד"ה אתיא כיון דרובא ליתא ה"ה חזקה מרובא ועיין תב"ש. ולדידן דחלב כשר מחמת חזקה לא מחמת רובא והנ"מ לדינא אכתוב לדמיון בעלמא שוחט שלא נטל קבלה ועם הארץ שאיתרע וראינו שעתה אין נותן מעשר וטומאה ברה"י דאזלינן בתר רובא כט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם ואתרע הרוב והשתא אי אמרינן ברובא דאיתרע אזלינן בתר רובא דמעיקרא ועד עתה מהרוב היה אף אלו שפיר משא"כ רק מחמת חזקה לחוד בשחט יש חזקת שאין זבוח ובטבל חזקת טבל ובטומאה ברה"י לא מהני חזקה ועי"ד סימן א' ובש"ך ח' ופריי שם ובי"ד פ"א:

החלק הב' אחקור בו במ"ש הט"ז ז"ל בי"ד סימן א' אות ו' וז"ל דאין להתיר הכלים שבישל בהם דאוקי אחזקה דרש"י פירש בגיטין (ל"א ב') כל טהרות הכלים כו' אלמא כיון דמקוה נמצא חסר והטמא בחזקתו תו נגררים הכלים הם טמאים וודאי אף ברה"ר כמבואר שם. ובס' גינת וורדים כלל ס"ב עמדנו בקושיא ממ"ש התו' חולין יו"ד ב' ד"ה ודלמא ונדה ב' ג' ד"ה התם אמאי טמא האדם הא איכא חזקת גברא והרי חסר לפניך כו' הרי אף דהבית טמא וודאי משום חזקה אפ"ה אין להשגיח עלי' דיש באדם חזקה להיפוך. עתה הבנתי ממ"ש התו' בנדה ובמהר"מ מלובלין ז"ל דהסברא הכין הוא דוודאי בנגע כיון שיצא הכהן מהבית והסגיר הבית היה וודאי טמא אף ברה"ר כמו ג' ב"א דאוקי אחזקה ואף שהיה לבית חזקה דמעיקרא כיון שנראה נגע בבית אף קודם הסגר אזלי ליה חזקה וממילא אדם הנכנס לשם הוה וודאי טמא אף ברה"ר דאין לומר אוקי גברא אחזקה והוה ספק השקול וברה"ר עכ"פ נטהר לגברא י"ל בשעה שסגר הבית לא הוה חזקה אחרת נגד חזקת הנגע והבית היה וודאי טמא וממילא האדם טמא ואיך תדין עתה על חזקה ראשונה לומר שמא קודם הסגר נחסר כיון שכבר עשאתו כוודאי מחמת חזקה ומיהו הא הוה למימר ונדון בשעת כניסת האדם נחסר דנולדה חזקה