שושנת העמקים סא

שומן הגיד ממנהג קדושים אי לוקה מ"מ. ה' או בכל האיסורין של דבריהם לוקה מ"מ או יש שאין לוקין כלל מ"מ. ו' כמה מיני מ"מ יש וכמה לוקה ל"ט או מספר אחר. ויש נ"מ לדינא לידע באיזה עבירה חייב מ"מ לפי שאני העני אומר הא דקיי"ל בח"מ ל"ד עבר עבירה של דבריהם פסול לעדות מדבריהם הטעם כל דתקון רבנן כעין תורה תקנו ועובר על ל"ת של תורה שיש מלקות רשע מקרי ופסול מ"ה והיה אם בן הכות הרשע ומ"מ מדבריהם מקרי רשע מדרבנן משא"כ אם אין ברמ"מ כשר אף מדרבנן ולשון הר"מ ז"ל בה' עדות פרק עשירי ה"ב וג' למדקדק בדבריו מראין כן שכתב איזהו רשע עבר עבירה שחייב מלקות כו' עבר עבירה שחייב מ"ה פסול מ"ה היה החיוב שבה מדבריהם פסול מדבריהם ומדחזר ותני עבר עבירה וגם היה החיוב שבה ולא כתב עבר עבירה דרבנן ש"מ דבעינן חיוב מכות מרדות הא לא"ה כשר מדרבנן וא"כ יש נ"מ טובא לידע באיזה מקום חייב מ"מ או לאו. השביעי מי שאכל חתיכה שהעידו עליו עדים שחלב ואח"כ נתברר שטעו ושומן היה אי לוקה מ"מ:

והנה הרשב"ש ז"ל (הוא רבינו שלמה בן התשב"ץ בשו"ת שלו) סי' תר"י ס"י האריך בעוצם. (תרי') חריפותו ובקיאותו ואעתיק קצת ממנו. הביא חמשה מקומות שהוזכר מ"מ אם היה מזיד שלשה בה' א"ב פ"א מה' א"ב בשניות ופ"ג שם אשת חרש כו' ושפחה חרופה מכות מרדות אם היו מזידין משמע צריך התראה ובה' שבת פ"א והעושה בזדון מכין מ"מ ובשאר המקומות א"צ התראה כ"א שידוע שאין שוגג חייב מ"מ יע"ש והחילוק שכתב ז"ל עדיין לא הבינותי. והביא רש"י ז"ל פ' זה בורר החשוד על עריות לוקה מ"מ וא"צ התראה ורמב"ם ז"ל ה' סנהדרין בסופו המקלל חבירו בלא התראה לוקה מ"מ יע"ש ועיין מגיד משנה פ"ג מהא"ב ה"א אשת סוטה אע"ג דליכא איסור דרבנן לוקה מ"מ שבא לשם זנות יע"ש. והנה בלאוין שאין מעשה מבואר בר"מ ז"ל דיש מ"מ בפ"ה משבועות שיזרוק פלוני צרור כו' לוקה מ"מ ופ"א מה' חמץ ומצה המניח חמץ ברשותו לוקה מ"מ אף שלא עשה יע"ש. ואמנם כל זה שעבר על איסור תורה אבל איסור של דבריהם באין מעשה צ"ע אי לקי מ"מ וכרשב"ש שם כתב אמירה לעכו"ם שבות בשבת ואין לוקה מ"מ והביא פ"ק דשבת ופרק האורג כל פטורי שבת יש בו מעשה יע"ש ועיין אה"ע סימן כ"א אסור לשמוע קול ערוה כו' מכין מ"מ אפשר שמיעת קול ערוה מ"ה אסור מלא תקרבו והתם בחיבוק לוקה מ"ה לדעת הר"מ ז"ל פכ"א מהא"ב ושומע כו' ומעדן לוקה מ"מ. ועיין פר"ח א"ח תצ"ו ס"א מ"מ אף בלאוין שאין מעשה לוקה ועדיין הדבר ספק בדרבנן באין מעשה. ועיין פר"ח א"ח תע"א ותצ"ו מדיני מ"מ. וראיתי בשו"ת ריח השדה להגאון מהר"ר שמעון דוייך הכהן סימן י"ב כתב לא בכל האיסורים דרבנן לוקין מ"מ המשיח בבית הכנסת יע"ש וכתב שם לאו שתלוי בדברים הולך רכיל ונוקם ונוטר ולא ימנה בדברים יע"ש והביא הא דהמניח חמץ ברשותו דלוקה מ"מ ולכאורה לחלק בין דיבור ובין המניח שיצויר במעשה דקנה חמץ אלא שכתב שם מ"ש הר"מ ז"ל פי"א מעכו"ם השואל בבעל אוב מ"מ והמבזה ת"ח מנדין והקורא לחבירו עבד כו' סוף דבר מ"מ א"א לחייבו אלא היכא שמבואר בהדיא דחייב מ"מ יע"ש וער"מ פ"א מהל' שבת הלכה ב' ג' והי"ו ובסוגיא דכוורת ברש"י ומלחמות:

ואעתיק בקצרה מ"ש בשו"ת שלי סימן ק"ל מי שדימה שזה חלב ואכל בזדון לבו ואח"כ נודע ששומן היה אי לקי מ"מ ומפסל מדרבנן עיין בנזיר פ"ד מ"ב האשה שנדרה בנזיר ולא ידעה שהפר בעלה ר"י אומר תספוג מ"מ והר"מ ז"ל פי"ב מנדרים פסק כן יע"ש במ"ל הח"י שהתוספת חולקין ובח"ג כתבנו מזה. עוד ראיתי להרשב"ש ז"ל שם סימן תר"י הביא מ"ש הר"מ ז"ל פ"א ממ"א האוכל שמנו של גיד שהוא ממנהג