שושנת העמקים ס

אמ"ע דנותר דאין נשרף אלא ביום שלא בזמנו ר"מ ז"ל ה' ק"פ פ"י הי"א וה' פסולי המוקדשין פי"ט ה"ה ועת"ו קידושין כ"ט א' ד"ה אותו למ"ש התוס' קידושין ל"ד א' ד"ה מעקה פירש בפ"י ז"ל אתרומה טמאה קאי יע"ש ובתיבת גמא כתבנו מזה דהעשה הבא מכח לאו נשים חייבות עיין בירושלמי ובס' ג"ו ואי"ה בחדושינו למס' פסחים אבאר עוד:

שוב ראיתי הדבר מפורש בתוס' יבמות כ' ב' ד"ה אמר קרא והתקדשתם דאין ב' עשין דוחין לעשה ול"ת וליכא למימר אממזרת ונתינה קאי דא"כ אלמנה מאירוסין קשה וא"כ כ"ש דמה ב' עשין השוין בכול אין דוחין לעשה ול"פ שאין שוה בכול כ"א בכהנים כ"ש עשה ול"ת השוין בכול שאין דוחה לעשה ול"ת הנוהגים בזכרים ונקיבות בכהנים וי"ל לפום סברא דהשתא איכא באלמנה מאירוסין ב' עשין ול"ת וממזרת ונתינה שוין בכול ואין להאריך. ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד מש"ל דעשה דכרת דוחה עשה ול"ת כמ"ש התוס' בזבחים ל"ג א' ד"ה לענין קשה משבת קל"ג ב' בשר בגדול דמילה דוחה צרעת דהוה עשה ול"ת והא גדול כרת ער"מ ז"ל ה' מילה פ"א ה"ב ובהר"א ז"ל שם ולמה לי קרא גם מ"ש שם בשבת יהא נגעים טהורים עבודה דוחה אותו והא צרעת עשה ול"ת היא וכ"ת דפסח בכרת קשיא ליה תדחי צרעת א"כ לא משני בעידנא דבכרת לא בעינא בעידנא כמו שיראה הרואה בתוס' זבחים ל"ג ב' ד"ה לענין לכאורה משמע כן. ובפ"א מה' מילה ה"ט כתב הר"מ ז"ל מילה דוחה ל"ת דצרעת ובשבת לא משמע כך ועמ"ל ה' ט"צ פ"י ה"ה עמד בזה ותי' דסובר רבינו כאידך ברייתא דלעשות לסיב שע"ג רגלו ולית בצרעת כ"א ל"ת ור"א דאמר כגון מילה בצרעת הכי סובר ולא לסימנא נקטיה עת"ו שם ומילה הוה בעדנא אף דמל פרע כו' מ"מ מתחיל המצוה מיד ועת"ו גיטין מ"א א' ד"ה לישא שכתבו בהעראה לא מתחיל המצוה צריך לחלק בין מילה להתם ועיין בנימוקי יוסף ב"מ למ"ד שם:

וכדמות ראייה להר"מ ז"ל דמילה דוחה צרעת דעשה דחי ל"ת ובשר לא דריש מסנהדרין כ"ט ב' דפריך והרי מילה ומשני למלתייהו נשנית ביום אפילו בשבת והנה לעולא שבת קל"ב א' דאמר מילה דוחה שבת מה למ"מ וביום לא דריש לרבנן תקשי למה נשנית מילה בכתוב ובשלמא לר"א ביום למכשירין למלתייהו נשנית גם מ"ש א"א הרב ז"ל בספרו ברכת יוסף אימא דביום ולא בלילה ולמהוי ההוא דינא גופא ביום ולא בלילה נשנית לזה ולזה נאמרה וצריך לדחוק ולומר דא"צ לשנות כל חלק המצוה ואמאי לא תי' בסנהדרין אף לעולא דבשר דמילה דוחה צרעת בקטן למלתייהו נשנית אלא דבאמת לאו מבשר מפיק אלא כאידך ברייתא וכמ"ש הר"מ ז"ל. אלא שלכאורה אכתי למלתייהו נשנית ואי דבלא"ה עשה דחי ל"ת הא כתבו התוס' ז"ל בקדושין ל"א א' ד"ה דאיקרוב דעשה לפני הדיבור אין דוחה כמ"ש ומהר"מ מטראני ז"ל הקשה ביבמות ה' ב' משמע דלפני הדיבור עדיף טפי וכבר היטב אשר דבר בפני יהושע ז"ל במס' קידושין דעשה דלפני הדבור ונשנית אח"כ עדיף טפי משא"כ אי לא נשנית יע"ש א"כ אדרבה מילה צריך לישנית להא מלתא גופא דאי לא נשנית כלל הוה עשה דלפני הדבור לחוד ולא הוה דחי צרעת כאמור. וע"ש סנהדרין עוד תי'. גם אי עשה דחי לב' עשין כתבנו בכללים הקודמים באלים וכאן אין להאריך:

כלל ט ראיתי לחקור בענין מכות מרדות שהוזכר ברז"ל העובר על דבריהם לוקה מ"מ והעובר על איסור תורה ג"כ לוקה מ"מ יש בו כמה חקירות א' אי מ"מ צריך התראה ב' אי לאו שאין מעשה בדרבנן אי לוקה מ"מ וגם לאו שאין מעשה מ"ה אי לוקה מ"מ. ג' אי ספק תורה לוקה מ"מ. ד' אי בדבר שקנסו חכמים כמו חמץ לאחר פסח וכדומה וכן