שושנת העמקים נט

כינים ואמתיים כמו שאגיד דלא נתכוין למ"ש הרי"ף ז"ל בדף ל"ב אלא אמ"ש הרי"ף בדף למ"ד דבאבידה איכא עשה ול"ת יע"ש ומפרש מ"ש לקמן עשה ול"ת אאבידה קאי (וכמ"ש מהר"מ שי"ף ז"ל או כמש"ל) ומש"ה נתן הר"מ ז"ל דעשה ול"ש שאם כדברי שאר המפרשים ז"ל דבאבידה ליכא כ"א ל"ת לחוד ולאחר שבאה לידו עשה כמ"ש בשיטה מקובצת שם ל"ש טעם הר"מ ז"ל וז"ש בשיטת הרי"ף דיש עשה ול"ת וז"ש והעיקר דאינו כן ובאבידה ליכא עשה ול"ת ביחד ובמציעא ל"ב א' איטמא פריך דהוה עשה ול"ת וכ"ת אכתי קשה מ"ש המ"מ דלדינא אין נ"מ והא נ"מ טובא דאי אמר לו אביו באבידה עסוק בדיבורי דמאני ה' לא ממעט ליה והשתא אי איכא באבידה עשה ול"ת לא דחי להו ואי ליכא כ"א ל"ת דחי עשה דכיבוד כה"ג י"ל דהמ"מ לא מפרש כמ"ש הדרישה אלא עסוק בדיבורי נמי ממועט או מאני ה' או מעשה ול"ת או דאי להכעיס פשיטא שאין שומע לו דאין עושה מעשה עמך שעובר על ד"ת עלח"מ. ומ"ש המ"מ שם הי"ח כהן כו' הוא כגרסת ההלכות ורש"י ז"ל הם דברים פשוטים דלגירסתם יש באבידה עשה ול"ת ועיין שיטה מקובצת ובנ"י שם. ומ"ש המ"מ דתיפוק ר"ל דע"כ ליתא לגי' זו דהא בלא"ה בעידנא דמיעקר לאו כו' איברא בהלכה א' שם כתב הר"מ ז"ל באבידה יש עשה ול"ת ושם לא ערער המ"מ כלום:

נסתפקתי הא דקיי"ל דעשה שוה בכול דחי לעשה ול"ת שאין נוהגין כ"א בכהנים זכרים לדידן דמצורע מותר בתשמיש המטה כמש"ל אבל עשה ול"ת שנוהג בזכרים ונקיבות כאלמנה לכ"ע אין עשה שוה בכול דוחה אותם מההוא דיבמות כ' ב' (וי"ל בזה קושית הרמב"ן ז"ל יבמות פ"ד ב' לא יקחו והבן) מיבעיא לי עשה ול"ת ששוין בכול אם דוחין לעשה ול"ת דומיא דאלמנה לכ"ג ומב"מ למ"ד א' דאבידה עשה ול"ת ופריך עשה ול"ת דטומאה אלמא עשה ול"ת שוין בכול אין דוחה לעשה ול"ת דטומאה שאין נוהג אלא בזכרים (והגמרא קאי למ"ד מצורע אסור בתשמיש המטה כמ"ש התו' שם) כ"ש עשה ול"ת דאלמנה מנשואין דאין עשה ול"מ ששוה בכול דוחין י"ל כ"ז לגי' ההלכות ורש"י שם אבל למאן דלא גרס ליה שם דגרס בעידנא דמעקר לאו א"כ אין ראיה משם. ומהא דפסחים ה' ב' דאמר ר' עקיבא ואי בי עצמו מי שרי ומאי קושיא אימא דעשה דהשבתת שאור דחי לל"ת די"ט ואי די"ט עשה ול"ת הא עשה די"ט אין נוהג בנשים ואיכא עשה ול"ת בחמץ השוה בכול אלמא עכ"פ דהיכא דל"ת שוה בכול אע"ג דעשה שעמה אין שוה בכול תו לא דחי להו עשה ול"ת ששוה בכול שוב ראיתי שאין משם ראיה ולמאן קשיא לרש"י ז"ל שפירש דקרא קודם זמן איסורו לבער כדין א"כ לית עשה יבער מעי"ט ולתוס' שפירשו קרא לאחר זמן איסורו ובשכח מיירי הא כתבו בדף כ"ט ב' ד"ה רב אשי דדעתו לבערו אין עובר כלום אף בעשה א"כ שפיר ואי בי עצמו מי שרי ועת"ו ד' ב' ד"ה הימנוהו וד"ה וכתיב. והנה מ"ש עשה די"ט אין נוהג בנשים זה אמת ויציב עת"ו קידושין ל"ד א' ד"ה מעקה אבל מ"ש עשה דהשבתה נוהג בנשים יש בו מהספק ובמ"א נסתפקנו בו ובפ' בא כתיב בחד קרא שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הא' תשביתו משמע כל שישנו כו' עיין פסחים מ"ג ב' עדיין הדבר בספק והבן:

ודע דסבור הייתי לומר שמ"ש הרי"מ ז"ל פ"א ה"ג מחמץ ומצה קנה חמץ או חמצו לוקה והמ"ל הקשה דהא ניתק עיין פסחים צ"ה א' ואם נאמר דנשים אין מצוות אמ"ע דהשביתה כ"א אלאו הוה דומיא דתמורה פ"א דממיר לוקה דעשה אין שוה בכול ותלוי בחילוף הגירסאות ריש תמורה ה"ה כאן. שוב ראיתי דל"ד לתמורה דציבור ושותפין אין עושין תמורה ולא יצויר העשה כלל משא"כ כאן נהי דלא מיפקדא אעשה (וגיורת שמתה בע"פ אחר חצות חמצה לאחר הפסח אפשר שרי) מ"מ בידה לתקן הלאו והוה ניתוק דאל"כ נותר אמאי ניתוק הא נשים אין מצוות