שושנת העמקים נח

ידע שהיא נבילה ושגג בלאו שבה והזיד בשבועה עח"מ ל"ד) והנה י"ל דנ"מ טובא הדמיון חתיכה הבלועה מחלב וכדומה בא"מ דטכ"ע ד"ת ועשה עכ"פ אית בה כמ"ש התוס' חולין צ"ט א' ד"ה רבא אמר וכיון שכן אין שבועה חל על חתיכה זו דמושבע ועומד מהר סיני ודווקא ח"ש דלית כ"א איסר תורה לחוד חל שבועה כמ"ש התוס' שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי ומיהו לשיטת הרשב"א ז"ל ושאר פוסקים יראה דטכ"ע אפילו עשה אין בו דיליף במה מצינו מגיעולי מדין וק"ו ומ"מ אפילו עשה אין למידין כ"א איסורא בעלמא מ"ה כמו שיראה הרואה במגיד משנה פ"כ מהלכות שבת וכבר צידדנו בזה בפריי לי"ד בפתיחה לה' תערובת ובסימן צ"ח יע"ש ולכאורה מוכרח הוא דאי עשה יש א"כ גיעולי מדין דצותה התורה להגעיל משמע אף בלע הקדיר' כ"ש יש עשה להגעיל ואמאי כתבו ז"ל דח"ש לית עשה ומיהו לזה יש לנו לומר שאני טכ"ע דהופך ויעשה כולו איסור והוה כזית ונהי דלשיטת הפוסקים מלקות אין בו מ"מ עשה יש וכדכתבינא א"כ יש נ"מ טובא כבר כתבנו במ"א שיש לעיין בח"ש אמאי אין בה איסור עשה וכאן אין להאריך. ומ"ש הש"כ שם דנשבע כשהיה חולה (שיש סכנה) אין שבועה חלה עליו דנשבע לבטל המצוה דפ"נ לכאורה פ"נ אין בו לאו ועשה מפורש כ"א וחי בהם וכה"ג שבועה חלה וי"ל דשמירת הנפש יש בו לאו ועשה עיין בר"מ ז"ל פי"א ה"ד מה' רוצח ושמירת הנפש ועיין בה"ה ופ"א הי"ד יע"ש:

עוד אני חוזר אל הראשונות דעשה דפסח כרת דחיא לעשה ול"ת דכהן ודנזיר הא עשה גרידא לא דחי נזיר דהוה שוה בכול כמבואר בנזיר ויבמות ה' א' ובמהרש"א ז"ל שם וכהן אף דאין שוה בכול אפ"ה לא דחי לה עשה גרידא כמו אלמנה מנשואין אלא שבזה כתבו התוס' יבמות ה' א' ד"ה ואכתי וב"מ למ"ד א' ד"ה דלאו ועשה שאין שוה כ"א בכהנים זכרים מצי למילף דעשה דחי להו לדידן דמצורע מותר בתשמיש המטה כמ"ש הר"מ ז"ל מה' ט"צ פ"י ה"ו ופי"א יע"ש דחי להו עשה השוה בכול מראשו וזקנו אף כהן ויש עשה דקדושים יע"ש וכבר כתבנו מהש"ל מ"ש הר"מ ז"ל פי"א מה' אבידה הח"י דכהן ואבידה בבה"ק דאין עשה דוחה עשה ול"ת הא לדידן דחי כה"ג ועיקר הטעם איסורא מן ממונא לא יליף כמ"ש התוס' במציעא שם ד"ה והא ועמ"ש כלל כ"ה יע"ש:

ודע דרש"י ז"ל במציעא ל"ב א' ד"ה אבידה ובמהר"מ שיף ז"ל שם פירשו דמש"ה לא פי' רש"י אכהן (בתוס' דף למ"ד א' ד"ה והאפי' כן) דרש"י ביבמות ו' א' ד"ה היטמא פי' דקאי היטמא לאבידה דאיכא תרי עשין יע"ש וכתבנו בכלל אחר דהתוס' ביבמות כ' ב' ד"ה אמר דאין ב' עשין דוחה לעשה ול"ת וי"ל דמש"ה לא פירש"י במציעא ל"ב א' אכהן פריך דהבריית' כהלכתא דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה וליכא גדול השלו' ויליף מראשו וזקנו דמשמע בין כהן וישראל כמ"ש התו' יבמות ה' ומציעא ל' דעשה השוה בכול דחי לעשה ול"ת שאין שוה כ"א בכהן זכר דדחי להו (דוודאי יש עשה דקדושים יהיו בזקנו דכהן כמבואר בנזיר מ"ח ב' זקנו עשה ול"ת) ובמציעא למ"ד סמך אתו מי דחינן איסורא מקמי' ממונא משא"כ לקמן אמר אביי היטמא דהאי עשה דכיבוד ה"א דדחי לטומאת כהן ולכך פירש"י דקאי אאבידה יע"ש. ולמ"ש הדרישה בח"מ רס"ו אם אמר אביו עסוק בדברי לא ממעט מאני ה' אלא עשה ול"ת וא"כ בכהן כה"ג דחי לה וכ"ש ל"ת גרידא ולעיל כתבנו מזה:

והנה חזות קשה ראיתי מ"ש המ"מ פי"א מה' אבידה בהי"ט ראה כו' פירוש עסוק בדיבורי כו' שאם כו' בשיטת הרב אלפסי ז"ל והעיקר דכי אמר בגמרא עשה ול"ת לאו אבידה קאי ולענין דינא אין נ"מ. ויש לתמוה דהרי"ף ורא"ש במציעא ל' ב' הביאו ברייתא דאני ה' לא עשה ול"ת ובדרישה סימן רס"ו הרגיש בזה גם מ"ש המ"מ והעיקר אין לו מובן לכאורה שוב האיר ה' עיני וראיתי שדברי המ"מ הם בנוים על אדני השכל והם