שושנת העמקים נז

החינוך פ' יתרו סי' ל"ב ופרש' דרכים דרך מצותיך ח"ד העיר בזה יע"ש:

שאלה מי שנשבע שלא לאכול מצה בכולל ואכל אי לוקה או לאו נ"מ לפסולי עדות ושאר דברים עש"ך י"ד סימן ט"ז אות י"ז ובח"מ סימן ל"ד ס"ה יע"ש. תשובה הנה הר"מ ז"ל בה' שבועות פ"ה הח"י כתב בפירוש נשבע שלא לאכול מצה בכולל אסור לאכול מצה בליל פסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי הרי דמ"ה חייבו ומריש הוה קא קשיא לי אמאי לא יבוא עשה דמצה וידחה לאו דשבועה וסבור הייתי מדרבנן דומיא מ"ש התוס' קידושין ל"ח א' ד"ה דאיקרב עומר דמש"ה לא אכלו מצה מחדש גזירו כזית א' אטו ב' וה"ה נשבע שלא ישב בצל סוכה בכולל דמ"ה עשה דוחה ל"ת. ובמצה י"ל כתי' א' בתוס' שם דעשה לפני הדיבור אין דוחה משא"כ בסוכה. ובש"ס דילן ריש יבמות משמע לפני הדיבור חשוב טפי ועיין פ"י קידושין. וכיון דשמענא למ"ש התוס' עירובין ק' א' ד"ת מתן דעשה ע"י פשיעה לא דחי לל"ת ניחא לי דכ"ש כאן ע"י פשיעותו דנשבע לא דחי ולקי מ"ה. הן אמת שבמ"א כתבנו קושית התוספ' בעירובין אין מוכרחת כ"כ דבזבחים צ"ז ב' מסיק רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ואפשר אף ר"א שם יודה מעצם לא תשברו בו עתוס' שם ד"ה ואחד ואדרבה מהתם מוכח לכאורה דעשה דפשיטה דחי לל"ת בעלמא מדהוצרכו רבא ור"א לתרץ הא דיקדש כו' אמאי לא דחי כו' והא ע"י פשיעה בא דהי' אפשר בלא נגיעה דומיא דמתן דם וא"כ עדיין הדבר בספק די"ל נשבע בכולל לא לקי דעשה דחי לל"ת ועמ"ש בכלל ט' אי"ה דלא תוסיף אפשר דלא חשיב וקילי מל"ת שבמקדש והר"מ ז"ל דכתב דלוקה י"ל לשיטתיה בה' נזירות פ"ז הט"ו דהוקשה לו איך עשה דגילוח דוחה לעשה ול"ת דנזיר ותי' דעשה דקדוש ליתא דאין עולה מן המנין מש"ה א"ש דאין עשה דמצה דוחה לעשה ול"ת דשבועה דבכל היוצא מפיו כמ"ש הר"מ ז"ל פ"א מנדרים ה"ד ואף שלא מנה בה"ש דחד הוא. משא"כ להר"א ז"ל שם בהשגות שכן ישנו בשאלה וכ"ה ביבמות ודחי עשה לעשה ול"ת דישנם בשאלה ה"ה בשבועה שישנו בשאלה ע"י חכם להפר דדחי עשה וכדאמרן ואם יש חכם וודאי אפשר לקיים שניהם ולא דחי משא"כ באין חכם, פסח צ"ע ונשבע ע"ד רבים וכדומה צ"ע. ולמ"ש הכ"מ שם דהגמרא חדא מתרי נקיט לכאורה יש ראיה מהר"מ ז"ל. ומיהו י"ל באמת ליכא למילף מנזיר דעשה ליכא כמ"ש הר"מ ז"ל והגמרא נקיט חדא דישנו בשאלה אבל באמת ליכא ראיה ודע בנשבע לאכול מצה בכל זיי"ן ימי פסח בכל לילה ולא אכל בליל א' וודאי דחייב נמי משום שבועה ועח"מ ל"ד ואף את"ל דליתא בלאו מ"ה מ"מ דומה לנשבע שלא אוכל נבילות ושחוטות דחייב ער"מ ז"ל בה"ש ובי"ד רל"ח וש"ך אות ו' במ"ש דהרשב"א סובר דאין שבועה חל על חצי שיעור וכ"כ התוס' אין מדוקדק כ"כ דלהתו' בלאו איתיה ולהרשב"א ז"ל אף בלאו ליתא שכ"כ דמושבע הוא ומ"ש בשם התו' זה אמת ויציב שכתבו שם דהמ"ל דמש"ה לא אמר כר"ל (שם יש ט"ס במלת היכ"י) כיון דליתיה בהן דמושבע ועומד מהר סיני (האי לישנא ל"ד דעל ח"ש אין מושבע לפי סברתם ולסברת הר"מ ז"ל אלא דלבטל בקום ועשה על ד"ת בלא"ה אין שבועה חלה דהוה כמתנה עמ"ש בתורה והב"ח ז"ל השמיט מלת מושבע יע"ש) ליתא בלאו והיינו לענין קרבן אבל למלקות אף דליתיה בהן איתיה בלאו דלהרע ולהיטיב קרבן כתיב עיין שבועות כ"ה ב' ונוראות נפלאתי על אדונינו הב"ח ז"ל במ"ש דהטור השמיט חצי שיעור דכיון דליתיה בהן ליתא בלאו והא מלקות חיוביה מחייב ולענין קרבן בעינן לאו והן וצ"ע:

( עוד אבאר לך מ"ש הש"ע בי"ד סימן רל"ח ס"ד אמר שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות ואכל אין חייב משום שבועה ודחק שם הש"ך למצוא נ"מ והיינו דקשיא ליה ממ"נ אי הזיד בלאו דנבילה בלא"ה פסול לעדות ואי שגג בנבילה גם איסור שבועה ליכא (מיהו י"ל