שושנת העמקים נו

הכ"מ ועמ"ל פ"ח מהל' ט"צ ה"ג:

ודע שמ"ש דעשה דפסח חשיב עשה דכרת י"ל ביה דזה למ"ד חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני אבל למה שפסק הר"מ ז"ל בפ"ה מהלכות ק"פ ה"ב דהזיד בראשון יש לו תשלומין בשני י"ל דלא חשיב עשה דפסח כרת וממ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו מהל' אלו הה"ו יבוא עשה דפסח שיש כרת וידחה איסור של דבריהם והלא איסור הזייה שבות ופסח בכרת כו' אין ראיה דמישך שייך ביה כרת ע' תוס' ברכות כ' א' מילה שייך כרת עיין שבת קל"ב ב' אבל מ"ש שם בה"ד מחוסרי כפורים יבוא עשה שכרת וידחה שאין כרת כו' כדמסיק בפסחים כ"ט א' אלמא לדידן חשיב פסח עשה דכרת ועיין זבחים ק' א' וצ"ע בכל זה:

שאלה גרושה זונה וחללה שנפלה לכ"ה ויבמ' אי נפטרת בגט או חליצ' בעיא:

תשובה לכאורה הוא מחלוקת רש"י ותוס' ריש יש מותרת דלרש"י עשה דקדושים יהיו לא קאי כ"א אטומאה ומ"ה רמיא ליבום ומדרבנן אטו ביאה שניה ולתוס' שם קאי עשה גם אאלו רק אלמנה לכ"ג מאירוסין לית עשה א"כ מ"ה לא רמיא ליבום ולא קנאה וצריכה חליצה אך את זה ראיתי פ"ו מהל' יבום ה"י וי"א כתב הר"מ ז"ל היתה היבמה אסורה בלאו או בעשה אם בא עליה קנאה קנין גמור ומוציאה בגט ואלמנה מן הנשואין לכ"ג אם בא עליה לא נפטרה צרתה ומדבריו ז"ל למדתי ב' דברים א' דחייבי עשה מ"ה רמיא ליבום דקום ועשה דוחה לשוא"ת עיין בס' פ"י שלי כלל א' ב' דווקא אלמנה לכ"ג הא גרושה לכ"ה קנאה כפירש"י בריש יש מותרת. עוד נראה לי דל"מ לרש"י קנאה אפילו לתוספת קנאה דע"כ ל"פ ביבמות כ' ב' באלמנה מנשואין אי נפטרת צרתה הא היא גופא קנאה ומוציאה בגט כמ"ש מהרש"א ז"ל שם דחייבי לאוין ועשה קידושין תופסין בה ועיין בפרשת דרכים בדרך מצותיך ח"ג ס"ט ע"ג שנסתפק אי חייב כרת באלמנה מנשואין יע"ש ומפשטות דברי הר"מ ז"ל פ"ו מהלכות יבום הי"ד אלמנה מנשואין לא נפטרה צרתה משמע דהיא גופא נפטרה ונהי מגמרא אין ראיה דרבותא דמ"ד פוטרת צרתה אבל מהר"מ ז"ל יש ראיה כדאמרן. וא"כ ממ"נ נפטרה לרש"י ז"ל ביבמות כ' ב' שכתב נפטרה אותה וצרתה הא כתב בריש יש מותרת דליכא כ"א לאו ולתוס' ריש יש מותרת י"ל דסברו כמ"ש מהרש"א דהיא גופא נפטרה וכנראה ממרוצת דברי הר"מ ז"ל פ"ו הי"ד מה' יבום וכדכתיבנא. ועוד עכ"פ ס"ס הוה שמא הלכה כרש"י ריש יש מותרת ושמא עכ"פ היא גופא נפטרה ומיהו ס"ס במקום חזקה עי"ד ק"י ופריי שם ומיהו בספק פלוגתא כתבנו במ"א דל"ש אוקמיה אחזקה כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין וספק מה אמור ביה קמאי הוה כספק חסרון חכמה והדברים ארוכים אין האסף פה:

והנה הר"מ ז"ל בפי"א מה' אבידה הח"י כתב בפירוש דאין עשה השבת אבידה דוחה עשה ול"ת דטומאה אלמא בטומאה עכ"פ יש עשה ול"ת ובהי"ט אמר אביו א"ת אין שומע דעשה אין דוחה עשה ול"ת ובה' ממרים פ"ו הי"ב אמר אביו לעבור על ד"ת אפילו איסור דבריהם אין שומע לו שנאמר כו' כולכם חייבין בכבודי ולכאורה יש סתירה בדבריו שוב ראיתי בדרישה סימן רס"ו כתב דבאומר לעבור על ד"ת נוכל לדרוש מאני ה' משא"כ כשאומר אל תחזור אלא עסוק בכבודי להביא גוזלות וכדומה ליכא למעט מאני ה' דשניהם יש כבוד המקום שזה עשה וזה עשה וממיעט דאין עשה דוחה עשה ול"ת יע"ש והא דמסיק בב"מ ל' ב' אני ה' היינו כיון דאין עשה דכיבוד גדול כ"כ ה"ה דלא דחיא עשה ול"ת יע"ש היטב בדרישה ולפ"ז נתיישבו דברי הר"מ ז"ל וכדאמרן ולפ"ז יצא לנו לכאורה דין חדש באומר אביו עסוק בדיבורי לעבור על ל"ח לחוד עובר ואעשה ג"כ דל"ש מה אולמיה דוודאי כיבוד א"ו גדול משאר עשין עכ"פ ושניהם כבוד המקום הוא אלא שבתו' יבמות ו' א' ד"ה שכן הדבר מפורש להיפך במ"ש ואור"י יע"ש ובס'