שושנת העמקים נה

אית לן היקשא איש או אשה דעדיף מסמוכים ומש"ה ליכא למימר לא לחייב נשים בציצית ולא לפטור מכלאים כיון דבכ"א יש היקשא דעדיף מסמוכין כאמור ומיהו הא ל"ק דע"כ בפסחים שם הוא למ"ד דיליף מתפילין דלמ"ד מראייה וב"כ אין מלמדין א"כ בלא"ה לא מקשין התוס' מידי דאי לאו כל ה"א דנשים חייבות במצה בלא"ה מהקהל דלא הוה ב"כ דלא כתיב מצה וע"כ הגמרא למ"ד מתפילין וא"כ היקשא עדיפא וי"ל דהסוגיא אזלא כמ"ד אשה בעלה משמחה וכדומה ומ"מ מנ"ל להקשות אימא משום דמסתבר למדרש הכין דהיקשא עדיף ואולי קושייתם למ"ד תפילין מ"ע שלא הז"ג ורק מג' כתובים א"כ למה לי כל וי"ל דהאי מ"ד סובר שלשה כתובים וא"כ צריך מצה דלהוי שלשה כתובים עם אשה בעלה משמחה וכמשמעות הגמרא דקדושין:

כלל ח נשאלתי הא דתנינן תמן בריש פרק כהן גדול (נזיר דף מ"ז א') נזיר וכ"ג נזיר מטמא וכ"פ הר"מ ז"ל כחכמים איבעיא להו עושה פסח ונזיר או עושה פסח וכ"ג הי מינייהו מטמא. והשבתי להם דיראה נזיר וכ"ג מטמא ואל יטמא עושה פסח דעשה דכרת עדיף מכהן גדול ונזיר אף דכהן איכא עשה ול"ת כדבעינן למימר לקמן אי"ה וקי"ל דאין עשה דוחה עשה ול"ת הא כתבו התוס' בזבחים ל"ג ב' ד"ה לענין דעשה דכרת דחי לעשה ול"ת גרידא א"כ ה"נ עדיף עושה פסח ואפשר נמי שייך דחיה דדוחה עשה דפסח לכ"ג ונזיר ול"ש וכי אומרים חטא בשביל שיזכה חבירו כמ"ש התוס' בפסחים נ"ט א' וגיטין מ"א ב' ד"ה כופין היכא דליכא פשיעה דוחה יע"ש ואף דבברכות אמרינן שוא"ת שאני זה לענין מ"מ הא בעלמא עשה דוחה לל"ת משום קיום המצוה ומיהו מ"ש התוס' בזבחים אין זה ברור כ"כ שזה כתבו לרש"י ז"ל דפירש לענין מלקות אתמר ולא תותביה מצורע משא"כ אי מפרשים דלאו לתרוצי מצורע קאמר אלא דינא קאמר דביאה במקצת אין בה כרת אלא מלקות מוכח דעשה דכרת דחי לעשה ול"ת:

הן אמת שהר"מ ז"ל בפתיחה להלכות נזירות ובה' אבל לא כתב עשה דקדושים יהיו בטומאת כהנים ובנזיר עשה כל ימי נזרו קדוש הוא עיין פירש"י פ' נשא דמשמע דעשה הוא והר"מ ז"ל לא מנה וכן במנין המצות לא מצאתיו שימנה לעשין אלו והרי הוא ז"ל מנה עשה ול"ת של גדל פרע בנזיר לשני מצות ואני העני תמה על עצמי דודאי בכהן איכא עשה ול"ת כמבואר בב"מ למ"ד א' דפריך האי עשה ול"ת וכמ"ש שם התוס' ד"ה הא דקדושים יהיו קאי אהאי פרשתא אף דבאלמנה מאירוסין ליכא עשה וע' תוס' יבמות פ"ד א' ד"ה והא והיינו דקדושים יהיו קאי אההוא פרשתא בין אטומאה ובין אגרושה זונה וחללה אבל אלמנה לכ"ג פרשה אחרת היא לית בה כ"א ל"ת מאירוסין ורש"י סובר שם דקדושים קאי רק אמה שלפניו ולא אמה שלאחריו ובכלל אחר כתבנו עוד וכיון שכן ודאי גם בנזיר איכא עשה דכל ימי נזרו קדוש הוא דאל"כ אמאי לר"א יטמא כהן ולחכמים יטמא נזיר שאין קדושת עולם תיפוק ליה דיטמא נזיר דל"ת לחוד ואל יטמא כהן דאיכא עשה ול"ת וא"כ עדיין הדבר בספק אי יטמא נזיר וכ"ג או עושה פסח די"ל עשה ול"ת עדיף טפי וכמ"ש לעיל. ומיהו נזיר ועושה פסח י"ל דיטמא נזיר דקילא שישנו בשאל' ואף עשה גרידא דחי להו כדמסיק ביבמו' ה' א' דמנזיר ליכא למילף דדחי להו עשה לעשה ול"ת שישנו בשאלה לדידן דמצורע מותר בתשמיש המטה וכ"פ הר"מ ז"ל פ"י מהל' ט"צ ה"ו וע"כ דישנו בשאלה קילא כ"ש עשה דפסח דכרת דחי לעשה ול"ת דנזיר וער"מ ז"ל פ"ז מהל' נזירות הט"ו ולמה ידחה עשה דמצורע לעשה ול"ת דנזיר תי' כיון שנצטרע ליכא עשה דקדוש והר"א ז"ל כתב שישנו בשאלה אלא דיראה דגם הר"מ ז"ל לא יחלוק אמ"ש בגמרא שישנו בשאלה אלא דחדא מינייהו נקיט כמ"ש