שושנת העמקים נד

מ"ע שלא הז"ג ומ"ע שהז"ג או דב"כ הוה מיעוטא או יליף מראייה עיין קידושין ומש"ה נשים חייבות בציצית דיליף לה איפכא כל שישנו בכלאים ישנו בציצית הא ליתא דוודאי רב לא יפלוג אכולהו אמוראי דסברי לילה וא"נ שבת לאו זמן תפילין וכ"כ הרא"ש בהל' תפילין בה"ק בשם הירושלמי יע"ש וכ"כ התוספת במנחות ל"ג ב' ד"ה יצא דמסתמא רב יסבור כהלכה דשבת לאו זמן תפילין וא"כ אמאי פושטן בשוק וי"ל הא דביצה עדיפא להו. ומיהו מברכות שם דרב אדא בר אהבה דקרעיה כרבלתא דסבר בת ישראל היא מבואר לכאורה מפורש דנשים חייבות בכלאים דלמא סבר כרב יהודא דנשים חייבות בציצית וה"ה בכלאים ועיין דרישה י"ד ש"ג מפרש עובדא בכלאים הוה אמנם הערוך בערך כרבל הביאו מהרש"א ז"ל בח"א מפרש כרבל בגד אדום כמו כרבול דתרנגול ומשום פריצות יע"ש. אבל מרב קשה דאיהו סובר ציצית מ"ע שהז"ג גם מ"ש התוס' דמשני עדיף מיניה במנחות והא הא עדיפא דאל"ה מפליג על רב רביה וכ"פ מקשה מרב על אמוראי' כ"ש דרב יהודא תלמידיה לא יפלוג על רב רביה ולא אמר דסובר כל שישנו בכלאים ישנו בציצית. ובלא"ה לא ידענא מה קושיא דלא מסתבר שיפלוג רב יהודא ויסבור שבת זמן תפילין הוא גם מ"ש התוס' דנשים יהיו פטורים מכלאים י"ל דהיקשא עדיף מסמוכים דהשוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין שבתורה ולזה יש לנו לומר דע"כ גמרינן מכהן לאו שאין שוה בכול דומיא דטומאה דאין נוהג כ"א בכהן וזכרים משא"כ לאו דכלאים אף דאין נוהג כ"א בזכרים נוהג בישראל ג"כ ולא דחי לה כ"ה וכה"ג כתבו התוס' בב"מ גבי היטמא ואל תחזיר לו ומש"ה אמר שפיר פושטו אפילו בשוק:

וראיתי להתוס' מנחות מ"ד א' שכתבו אהא דר"ש דלא שייך הכ' למדרש כמו חמץ דהתם בפסוק א' משא"כ הכ' ב' פסוקים הוה. ולא הבינותי דהא אמרינן התם סד"א כהנים הואיל ומותר בכלאים כל שישנו בלבישה לקולא כ"ש לחומרא אף שהם ב' פסוקים וכמ"ש התוספת ביבמות מהאי טעם גופא. ואולי סוברים התוספות במנחות דהא דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מדה זו בהיקש נמסר לא בסמוכין (ועיין בק"א דמשמע דמספק הוא וכתבנו במ"א מזה) וכל שאין דבר ברור לא דרשינן כלל סמוכין וכל חדא תיקום אדוכתיה וסברא חיצונה ומש"ה בכלאים בציצית דאיכא למדרש מרישא לסיפא כל שישנו בכלאים ישנו בציצית ולחייב נשים בציצית ואיכא למדרש איפכא למפטר נשים מכלאים לא דרשינן כלל והמדה של סמוכין ניתן היכא דא"א לומר הכי והכי דלא כמ"ש התוס' ביבמות וכיון שכן הוא כונת התוס' במנחות הכין הוא דהא דלא דרשי כאן כמו בחמץ ר"ל דאי לאוכל ה"א נשים פטורות מחמץ דכל שאין במצה אינו בחמץ אף דהתם היקשא הוא בחד קרא ואית לן למימר לחומרא מקשינן מ"מ סברא היא דקרא מדרש מסיפא לרישא כמ"ש התוס' בשם ר"י בפסחים יע"ש א"כ ה"נ בסמוכין ודאי הסברא למדרש מסיפא לרישא ואמאי לא אמרינן נשים פטורות מכלאים לר"ש והוא קושית התוס' ביבמות בסוף הדיבור יע"ש וע"ז תירצו דשאני התם בחד קרא אורחי' למדרש מסיפא לרישא משא"כ בב' פסוקים לאו אורחיה דקרא בהכי לפרש אאידך קרא וא"כ מטעם סמוכין קאתינן עליה ואין הכרע אי לקולא או לחומרא וכיון דאין הכרע כל חד תיקום אדוכתיה ולא דרשינן סמוכים כלל ר"ל כ"א לפי סברתו החיצונה כלאים אדר"י אמר רב חייבות וציצית מ"ע שהז"ג פטורו' וביבמות תירצו היקשא עדיף מסמוכים:

ויש לעיין במ"ש התוס' בפסחים לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן והא הוקשא כ"ה לתפילין א"כ טפי אי' לומר דנקיש חמץ למצה דלא נסתור היקש' דתפילין מלומר איפכא מצה לחמץ ואף דהתם היקש' הוא דבחד קרא כתיב מ"מ אית לן לומר כן וכ"ת דחמץ נמי היקשא מדר"י אמר רב ומה לי דניסתור הך היקשא או, הך היקשא והקשו שפיר לחומרא מקשינן דא"כ לא הוה מקשין מידי ביבמות דאמאי לא אמרינן דנשים פטורות מכלאים דהא