שושנת העמקים נג

דלכאורה י"ל אמאי לא יליף במה הצד מכהן ונזיר דכי פרכת מה לנזיר כו' כהן יוכיח כו' דנזיר שוה בכול עיין יבמות ומכאן ג"כ משמע כן ונילף דכ"ה דוחה לאו השוה בכול ועיין בחדושי הרשב"א ריש יבמות וי"ל דהותרו מכללן ומ"מ י"ל דודאי במת מצוה יש מ"ע דקבורת מתים כמ"ש בכלל כ"ה באורך ועיין פני יהושע בחדושיו למס' ברכות וקושית הגמרא הוא דחזינן דעשה דפסח עדיף ודוחה לשבת שיש בה עשה ול"ת דכרת אלמא עדיף עשה דפסח מעשה ול"ת ואפ"ה מ"ע דקבורת מתים דוחה לפסח בהצטרף עם כ"ה וע"כ דכ"ה עדיף מל"ת דהא מ"ע דקבורת מתים לא עדיף משאר עשה גרידא ופסח שקול כעשה ול"ת וכה"ג פירש הפ"י יע"ש היטב ומשני שוא"ת שאני אלא דאכתי קשה דדחי כ"ה עשה ול"ת דנזיר קדש יהי' כו' ול"ת לא יטמא וה"ה בכהנים איכא עשה דקדושים ולאו דלא יטמא ואפ"ה דחי לה עשה דקבורת מתים בצירוף כ"ה אלמא דכ"ה עדיף מלאו ומש"ה כי מצטרף עם עשה דקבורת מתים דחי לעשה ול"ת לזה כתבו דאין זה כלום דהא דדחי מת מצוה לעשה ול"ת דטומאת כהנים ביה לחודיה די לדחות וא"צ לצירוף כ"ה דכ"ה אין דוחה לשום מצוה ד"ת בקום ועשה ומ"ע דקבורת מתים דחי לעשה ול"ת שאין שוה בכול כדמסיק התוס' ביבמות בסוגיא דעליה דמראשו וזקנו יליף דעשה השוה בכל דחי לעשה ול"ת שאין שוה בכול וה"ה נזיר דישנו בשאלה דחי עשה לעשה ול"ת יע"ש וה"ה כאן ה"פ ול"ש למפרך נילף במה הצד דאנן הכי קאמרינן דהתם לאו משום כ"ה קאתינן עלה אלא עשה דקבורת מתים דחי לעשה ול"ת שאין שוה בכול ולדונו בשאלה ולפ"ז י"ל קושית מר"ן הפ"מ ז"ל דמש"ה צריך הכהן לילך לחוץ ערום דכ"ה אין דוחה שום מצוה ואף לאו שאין שוה בכל ונוהג רק בזכרי' לחוד ושאני פסח דיש עשה דקבורת מתים וא"ש פסקא דתה"ד בין לרש"י ותוס' וכאמור:

והנה לשיטת רש"י ז"ל דכ"ה אין חילוק בין גנאי קטן לגדול כמו שיראה הרואה במגילה בהא דאמר רבא גדול כ"ה ופירש"י יליף מאבידה וכדברירנא בכלל כ"ה יע"ש ועיקר התי' שוא"ת שאני וממונא חמור מאיסורא קשה הא דאמר מדלגין היינו ע"ג ארונות ומסיק דמ"ה כל שיש חלל טפח לא הוה טומאה רצוצה ואמאי הא בטומאה ד"ת נמי ניתן לדחות משום כ"ה אלא דלאו משום כ"ה הוא דדוחה אלא דלא ניתן אזהרת טומאה אצל מ"מ ולאו משום כ"ה קאתינן עלה כמו טומאת קרובים כו':

והנה בטומאת כהנים ודאי יש עשה ול"ת ובאלמנה ליכא כ"א ל"ת לחוד עיין ב"מ ל' ב' בתוס' ד"ה הא יע"ש והמתבאר שם הוא דעשה אין דוחה לעשה ול"ת שאין שוה בכול כ"א בכהנים מ"מ נוהג בנקיבות כאלמנה מנשואין אבל עשה ול"ת שאין נוהג כ"א בזכרים יליף שפיר דעשה דחי לעשה ול"ת כה"ג למ"ד מצורע מותר בתשמיש המטה וליכא גדול השלום ואלמנה מנשואין נמי תליא בזה וכבר התבאר זה לעיל בכללים הקודמים:

עיין תוס' יבמות ד' א' ד"ה דכתיב הקשו אמאי לא חייבים נשים בציצית ובתוס' קידושין ל"ה א' ד"ה אלא דב"כ הוה כמיעוטא אפ"ה הקשו שפיר דלימוד מפורש הוא. עוד הקשו לימא דרב יהודה סובר דכל שישנו בלבישה ישנו בציצית וע' תוס' פסחים מ"ו ב' ד"ה סלקא דעתך דאורחא דקראי למדרש מסיפא לרישא אף לקולא ולכאורה לתי' הב' שם כתבו קושייתם וי"ל אף לתי' א' דבחד קרא אמרינן כך ולא בב' קראי. דסברא למדרש לחומרא עוד הביאו שם ראיה דנשים חייבות בכלאים מביצה אמאי לא הוכיחו מברכות כ' ב' טפי דמוצא כלאים פושטן והא התוס' לשיטתם שם כ"א א' דכ"ה דוחה לאו בקום ועשה היכא דאין שוה בכול כטומאת כהנים א"כ אי כלאים אין נוהג בנשים אמאי כ"ה אין דוחה אותו וכ"ת דרב יהודא לשיטתיה דאמר במנחות נשים חייבות בציצית וחייבות בכלאים הא ליתא דרב יהודה משמיה דרב רביה אמרה פושטן ורב אית ליה בברכות במערבא אמרי פ' ציצית ערבית לא מתחילין כו' דלילה לאו זמן ציצית ואי אין נוהג כלאים קשה כו' וא"ל דרב אית ליה תפילין