שושנת העמקים נב

דל"ש מה אולמיה דכאן יש עשה ול"ת ושם רק עשה כמ"ש בכללי' הקודמים וכ"ש לל"ת לחוד משא"כ לעשה ול"ת לא דחי וכ"ז בשוא"ת ובקום ועשה אתנו דלא דחי אלא דקשה דמכלאים בציצית גמיר דעשה קום ועשה שיש בה קיום מצוה דחי לל"ת כו' הא עשה דשוא"ת לא והבן זה:

ואגב גררא אזכיר מ"ש שני דברים אין ברשותו והכתוב עשאן כאלו ברשותו כו' דחמץ אסור בהנאה וכתיב שלך א"א רואה ואפ"ה עובר עיין פסחים ז' ב' וב"ק כ"ט ב' ומש"ה בגלוי דעת כ"ש סגי דלאו ממון דיליה הוא כמ"ש הר"ן ז"ל ר"פ ובסוכה ל"ה אתרוג של ערלה כו' הקשה בחה"ר על הראב"ד ז"ל דפירוש דברים כפשוטן האסור בהנאה אין בו דין ממון והא כל דבר שהוא ברשות אדם ואין לאחר זכות בו לכם קרינן ביה אף שאסור בהנאה וקשה מפסחים דמשמע דלאו שלך הוה וגזירת הכתוב ובמ"א כתבנו מזה ואי"ה בפריי ה' לולב יבואר עוד:

ואגב אזכיר מה ששמעתי בשם הרב המאה"ג החריף ובקי המנוח מוהרר חיים טולני"ש ז"ל נ"ע מק"ק לבוב הקשה אהא דפסחים כ"א ב' ופליגא דר"א דלמא לא פליג דאיצטריך לא יאכל בצירי דמסברא הייתי אומר דחמץ שרי בהנאה דלא הוי גזירת הכתוב נגד הסברא ודפח"ח והיינו דאי שרי בהנאה לאו גזירת הכתוב דבאתרוג ממעט מלכם איסור אכילה לכם לכל צרכיכם. ופ"י הקשה דאימא מדרשא דלך יע"ש וי"ל דלקמן מסיק דליכא כ"א חמץ וש"ה דכולהו כתיב היתר או איסור מפורש וא"כ ל"מ לר' יהודא דמסיק מאותו כו' למה לי אותו תיפוק דחמ"פ וש"ה בצירי כתיב ואף לר' מאיר לאיזה צורך אמר ר"א זה ושפיר אמר דפליג והבן. ואי"ה במס' פסחים אבאר עוד:

והנה בפסחים מ"ז ב' כתישה בי"ט מי שרי כלאחר יד ופירש"י ולא מיתסר אלא מדרבנן ואי לא תסור ד"ת ועשה דעפ"י התורה לא הוה מקשה גם כפ' העמידו דבריהם כו' ועכ"מ פ"א מה' נערה ובתולה בשניה לא ישאנה ובמ"ל שם ה"ח ר"ה לא ישאנה. וכפי הנראה בסוטה פרק משוח מלחמה מ"ד ב' דר"י הגלילי סובר אף בדרבנן חוזר ור"י סובר דווקא בד"ת חוזר לכאורה יאמר דפליגי אי לא תסור קאי אדרבנן או לאו. ערש"י שם ע"ב ד"ה עבירה וכגון שנשאה דאיכא איסור. לא ידענא פירושו דבזנות נמי איכא איסורא ואולי כונתו מדנקיט ממזרת כו' (ונהי חליצה אגב גרושה נקיט עתי"ט) ונאמר דסובר כהר"מ ז"ל פט"ו מהא"ב ה"ב דממזרת בלא קידושין אין לוקה משום ממזרת ואפשר רש"י סובר בזנות ליכא איסור תורה עיין אה"ע ומ"ש פ' כי תצא קדשה מופקרת לא בפ"א עיין פ"א מה"א ומ"ש שנשאה אממזרת קאי ואשארא ודוחק. ועתי"ט סוטה פ"ח מ"ג ולא הבנתי דבריו וכפי הנראה כל שאין ראויה לו אף מד"ס לא קרינן אשתו וצ"ע:

ודע דכל מ"ע דרבנן אין דוחין שום מצוה ד"ת בקום ועשה המשל שאר בגדים חוץ צ"ו למ"ד מדרבנן חייבים בציצית אי עביד כלאים בזמן דאיכא תכלת לוקה ואף למ"ד כל מילי דרבנן ד"ת הם ומקרא מגילה אף שוא"ת נדחית מגלה מפניהם ועמ"ש בכלל כ"ה מזה. ואזכיר בכאן מ"ש בכלל כ"ה קושיא עמ"ש בי"ד שע"ב כהן ששוכב ערום כו' ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן נ"ז הקשה כן וכתב איך לא הביא שום חולק והא רש"י פירש כו' ותוס' כתבו כו' יע"ש והנה יפה כתב דודאי לרש"י ז"ל א"ש דמ"ש רש"י דלא נתנה טומאת כהן ונזיר אצל מת מצוה לאו משום כ"ה קאתינן עלה אלא שאין הלאו נאמר כלל במ"מ כמו שלא נאמר בקרובים והתם אדרבה לה יטמא מצוה אף שיש מתעסקים אחרים וליכא כלל כ"ה ה"ה אצל מת מצוה בלא כ"ה והמעיין ברש"י שם יראה שכ"ה וא"כ א"ש דכהן ערום כו' דכ"ה לא מהני ומת מצוה דלא נאמר האזהרה על זהו משא"כ לתוס' קשה דכתבו דמכהן ונזיר ליכא למילף דישנו בשאלה ואין שוה בכול וא"כ טומאת כהן עכ"ה יש למילף דוחה כ"ה. ויש ליישב אף לשיטת התו'