שושנת העמקים נא

כדי מעפורת אסור מדרבנן להכניס לעזרה אפ"ה משום מצות כיבוס דחינן דרבנן עיין בפירוש המשניות שם משמע דכיבוס פא ג"כ דרבנן דמ"ה לאו בגד הוא כשייר כדי מעפורת לטומאה ה"ה לכיבוס כקושית התו' זבחים צ"ד ב' וי"ל אמאי דחינן טומאה דרבנן מקמי' דרבנן כיבוס הא בעידנ' דמיעקר לא תסור לא מקיים דרבנן כיבוס עמ"א תמ"ו ויש לנו אריכות דברים בזה ועיין בר"מ פ"ח מה' מעה"ק הי"ט ופכ"ג מה' כלים כתוב אצלינו במ"א. ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש בזבחים צ"ג א' ניתז על בגד טמא אין טעון כיבוס וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ח מה' מעה"ק ה"ט דטומאה ונגיעה כא' וי"ל הא דם קדשים אין מקבל טומאה מ"ה כמ"ש הר"מ ז"ל פ"א הלכה ו' מה' פסולי המוקדשין אם לא שנאמר הואיל ומדרבנן בר קבולי טומאה כמ"ש דם שנטמא כו' שוב אין ראוי להזאה מ"ה דל"ת ד"ת הוא ועמ"ל ה' תרומות פ"ז ה"א הביא כמה דברים כתרומה טמאה מדרבנן אי אכל בטומאת הגוף י"ל דאין חייב מיתה דמחוללת ועומדת וע' תו' פסחים י"ו ב' ד"ה מדרבנן הוקשה להם אמאי לא משני טומאת עצמן יש להם משמע דס"ל דם קדשים מ"ה טמא ועכ"מ הקשה מדתנן נזיר ועושה פסח הציץ מרצה כו' וממרוצת דבריו משמע דמתיב לה קאי נמי אמאי דאמרי' דם קדשים אין מקבל טומאה ולכאורה ז"א דאדרבה מדלא הקשה אלא למ"ד טומאת עצמן דרבנן ולא הקשה לכ"ע דדם קדשים אין מכשיר ש"מ למ"ד טומאת עצמן ד"ת א"ש מ"ה וכן הא דעל מה הציץ מרצה כו' ואפשר דה"ק מדלא משני כמ"ש התו' ש"מ דניחא לי' לומר לפי האמת דם קדשים אין מטמאין רק מדרבנן כמ"ש הר"מ ז"ל דדם דאקרי משקה הוא מדם חללים והתורה גלי דדם דאין נשפך כמים אין מכשיר ה"ה דאין מטמאין ועיין פ"י מה' ט"א. וע' תו' חולין פ"ו א' ד"ה סיפא שהוקשה להם דמאי קושיא מסיפא דיהא מותר לשחוט דהוה קום ועשה משא"כ ברישא דהוה שוא"ת ותירצו דמשום גזירה לא הוה להו למעקר מצות כיסוי וע"כ רוב מעשיהם מקולקלים וי"ל אמאי לא הא יש כח ביד חז"ל לעקור דבר מ"ה בשוא"ת ובחמש שיטות כ"כ הר"ן דוודאי רוב מעשיהם מקולקלי' ופריך לרבנן דהולכין בתר רובא אמאי לא ישחוט אחריהם וזה א"ש משא"כ לשון התוס' קשה. ודע דלכאורה לשיטת הר"מ ז"ל כל ספק מ"ה שריא ומדרבנן אסור פריך שפיר סיפא נמי ואי דעוקר דבר מ"ה בקום ועשה מ"ה שרי' ורבנן גזרו בספיקן יהא מותר שלא יבוא לאכול משחיטתן ובס' ראש יוסף כתבנו דאף לשיטת הר"מ ז"ל תפול קושית התוס':

ולפי זה יש נ"מ לדינא אם ספק מדרבנן אסור אתי עשה דרבנן ודחי לה לספק תורה אף קום ועשה וכבוד הבריות כמ"ש בכלל הקדום לבוש ספק כלאים בשוק אין פושט עד שהולך לביתו:

ודע דיש כח ביד חז"ל לעקור עשה בשוא"ת וה"ה ל"ת בשוא"ת בלאו שאין בו מעשה ועיין יבמות ז' א' ל"ת חמור מעשה פירש"י ז"ל דלוקה משמע לאו שאין מעשה עכ"פ שוה לעשה וער"מ ז"ל פ"ג מה' חמץ ומצה ה"ח ובש"ע תמ"ו ס"א המוצא חמץ בי"ט ואף בלא בטלו אין מבער דמוקצה דרבנן ע' דוחה ל"ת דשוא"ת והעמידו דבריהם ועכ"מ שם ג', תרוצים וצ"ע כי לכאורה תי' הב' הוא תי' הא' ומ"ש אנוס הוא הוא ענין בפ"ע ואי"ה בפריי שם במ"א אבאר. ועפ"י פסחים ו' א' המוצא חמץ בי"ט פירש"י ז"ל בבטלו כתב אם נאמר אף בטלו עובר עכ"פ בעשה תשביתו ולחמץ ידוע עכשיו אף בשעה שבטל לא היה ידוע לא מהני א"כ אכתי עובר בשעה תשביתו יע"ש. ואם נאמר דיש כח ביד חז"ל לעקור דבר מ"ה בשוא"ת עשה לא ל"ת א"ש דמש"ה מוקי לבטלו אלא שאין זה סברא דאף ל"ת שוא"ת אין לחלק. וסבור הייתי לומר דרש"י ז"ל סובר כר"מ ז"ל דכל מילי דרבנן יש בהן עשה ול"ת עפ"י התורה אשר יורוך ולא תסור מ"ה ממש כמו דמשמע בברכות כ' ב' גבי כ"ה ומש"ה דחי עשה דרבנן לעשה ד"ת ג"כ בשוא"ת