שושנת העמקים נ

עירוב ער"מ ז"ל פ"א מחמץ ומצה ה"ד והבן ואי"ה בכלל מכות מרדות אבאר עוד:

והנה דבר הנלמוד בק"ו כתבנו בס' נ"ו די"ל דאיסור חל עליו דאין בו לאו ועשה כ"א איסור תורה עמ"מ פ"כ מה"ש והנה לרמב"ן ז"ל כתב דלא תסור לי"ג מדות וכ"מ בר"מ ז"ל משמע דק"ו יש בו לאו דלא תסור מ"ה אף לרמב"ן ז"ל ולא חל שבועה ואיסור על דבר הנלמוד מק"ו ולהר"מ ז"ל אף על דרבנן אין חל עש"ך י"ד רל"ט. ועיין במרגניתא טבא בשורש הא' צידד לומר דעשה ע"פ התורה קאי בב"ד הגדול אבל כשאין סנהדרין כ"א חכמים שבדור גזרו כו' ליכא כ"א לאו דלא תסור:

והנה בהא דקיי"ל דיש כח לחז"ל לעקור דבר מ"ה בשוא"ת הא קום ועשה לא ובא"ח תרפ"ז אין שום מצוה ד"ת נדחית מפני מגלה משמע דמסברא הוא והא י"ל דרבנן יש בו לאו ועשה להר"מ ז"ל א"כ אמאי לא דחי מסברא דבריהם לד"ת אפילו לעשה דל"ש מה אולמיה דעשה ול"ת י"ל דחי לעשה וכ"ש לל"ת לחוד אם לא דהכי אתנו וצ"ע קצת ועיין בא"ח תמ"ו המוצא חמץ בי"ט וכ"ע מודים דלא תסור לא קאי לדברים המפורשים ומ"ע שהז"ג נשים פטורות אין ראיה מ"מ כ"ה האמת וכ"כ ז"ל:

הן אמת בי"ד רל"ט ס"ו נשבע על מדרש חז"ל שבועה חלה עליו משמע אף י"ג מדות אין בו לאו דלא תסור וחייל כמו על ח"ש ומיהו ג"ש והיקשא יראה דאין שבועה חלה דהא עונשין מהיקשא וג"ש כמ"ש בכלל א' ועש"ך שם אות כ' מדרבנן אין שבועה חלה מלא תסור א"כ בנשבע לבטל עשה דרבנן כנ"ח ומגלה נמי "ש לא תסור. והמעיין בשו"ת רלב"ח סימן ק"ג יראה שצידד רק בתי' הב' דאיכא למימר חז"ל העמידו דבריהם במקום תורה יע"ש והיינו כשעובר על דבריהם בקום ועשה העמידו הא כשעובר על דבריהם בשוא"ת לא העמידו במקום תורה כמ"ש לקמן אי"ה ומ"ש בעשין דרבנן איכא לא תסור להר"מ ז"ל כן יראה בבירור להמעיין פ"א מהל' ממרים ובשורש הא' יע"ש גם יש לנו הרהורי דברים במ"ש הר"ב בי"ד סימן רט"ו בהג"ה עיין בא"ח שם לא פסק כן הוה להקשות דידיה אדידיה מכאן אמאי פסק בשבועה חל על דרבנן השתא בנדרים אין חל כ"ש בשבועה ומ"ש נודר לצום בחנוכה דאין חל ומ"ש נשבע שלא לקרא המגילה ולמ"ש הש"ך שם אות י"א א"ש דכאן לא מבטל מצוה דרבנן לגמרי ואה"נ נשבע שלא לקרא המגלה כל ימיו דאין חל אבל להר"ב דלא חילק בכך קשה ונהי מרט"ו ס"ג אין כ"כ קושיא דמ"ש חנוכה ופורים דומיא קתני וכדי נסבה משא"כ מכאן קשה ועט"ז שם אות ג':

גם יש לעיין במ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תרי"ד להר"מ ז"ל שבת מדרבנן אסור להתענות והא בהלכות נדרים פ"ג ה"ט כתב הנודר לצום בשבת חל ואחנוכה ופורים לא חל וכ"ש שבועה אדבריהם כפי הנראה דלא חל וצ"ע:

והנה בפסחים צ"ב ב' אמר רבא כו' ובה' ק"פ פרק ששי ו' וז' יראה דכל היכא דהגיע המצוה ד"ת לא העמידו דבריהם וכל היכא דלא הגיע העמידו דבריהם והר"א ז"ל חולק ומחלק היכא דגזרינן משום לתא דכרת העמידו וכל היכא דלית לתא דכרת לא העמידו ועיין פ"ב ממילה ה"ו איזמל אף דהגיע זמנה תי' זה הואיל ואפשר להביאו מע"ש יע"ש ורדיית פת בריש שבת דלא העמידו להר"מ ז"ל א"ש ולהר"א ז"ל י"ל כי גזרו תחלה התנו בפירוש שבמקום סקילה ל"ג ועיין ברמב"ן ז"ל בשורש הא' ומיהו כל זה בכרת הא עשה ול"ת גרידא אף שאין בגזירתם לתא דכרת והגיע זמן המצוה אפ"ה העמידו דבריהם שהרי אנינות לילה מדבריהם ואפ"ה אין אוכל בקדשים אף דאיכא עשה ער"מ ז"ל הק"פ פ"ו ה"ט ובקרית ספר שם ועיין פ"ב מה' ביאת מקדש ומהא דאונן בשאר קדשים ושופר ולולב מוכח דהעמידו דבריהם אי בעידנא דמעיקר דרבנן מקיים ד"ת אפ"ה העמידו דבריהם ועמ"א תמ"ו ובר"ה י"ט עשה ול"ת. ועיין זבחים צ"ז דאף בשייר