שושנת העמקים מט

וצ"ע) ועוד דפסול לעדות נפשות דעדות שאי אתה יכול להזימו הוא ואיכא ק"ו מבעל מום וצ"ע שוב ראיתי במ"ל פ"ה מה' רוצח כתב דהר"מ ז"ל סבר כהן ועבודה בידו אפ"ה רציחה דוחה עבודה דלא כר"ע יומא פ"ה יע"ש הי"ב ועמ"ש בסמוך. דרבא סובר רשע דחמס בעינן היינו אוכל נבילה להכעיס דלא הוה רע לבריות אבל רוצח נפשות י"ל דמודה רבא דפסול לעדות אף להכעיס ובח"מ ל"ד ס"ב עבר עבירה בין לתאבון ולהכעיס והא להכעיס אף בלא מלקות הוה מין ומומר לכ"ה לדידן עי"ד סימן ב' ס"ח ופריי שם והול"ל רבותא לא להכעיס ולא לתאבון אפ"ה פסול לעדות ורבא לא ס"ל להכעיס הוה מין עיין בכור שור במס' ע"ז כ"ז ובתב"ש סימן ב':

העולה מן המקובץ עשה דקבורת מתים הוה מ"ע מ"ה וכ"ה הוה ד"ת ועשה אין בו ושום א' ממיני המצות לא חשבו למ"ע כ"ה ועיין ה' אבל וזה אומרם ז"ל גדול כ"ה ערא"ם ז"ל ואף גנאי קטן משמע דהוה כ"ה ערא"ם ז"ל בה' מגילה בביאוריו להסמ"ג ז"ל ואף גנאי קטן משמע דהוה כ"ה ד"ת וממונא מאיסורא לא ילפינן ואי כ"ה דוחה דברי קבלה עיין מנחות ל"ז בכרמלית ואי"ה בכלל לא תסור אבאר עוד בזה:

כלל ז בו יבואר מחלוקת הר"מ והרמב"ן ז"ל בשורש הא' במנין המצות בלאו דלא תסור וז"ל הר"מ ז"ל פ"א מה' ממרים ה"ב א' דברים שלמדו מפי השמועה וא' דברים מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וא' שעשו לסייג העוב"ר על דבריהם עובר בעשה ול"ת ע"פ התורה ולא תסור והרמב"ן ז"ל חולק ואומר דעשה ול"ת אי"ג מדות או שיש להם פירוש מקובל בפסוק או שנראה לב"ד הגדול שהפי' בפסוק כך הוא, יע"ש וג' קושיות שהקשה הרמב"ן ז"ל אמאי לא לקי על דרבנן מ"ה ומאי מקילין בספיקן ול"ג גזירה לגזירה תירץ הר' דוראן והר"ש בעל זוהר הרקיע דהכי אתנו וכ"נ מקרית ספר ובסמוך אבאר אי"ה וקושיא ד' מיומא ר"פ יוה"כ ושבועות כ"ג ב' דנשבע על ח"ש שבועה חלה עליו לר"ל והא מושבע ועומד מלא תסור ועשה כו' קשה ובקרית ספר להמבי"ט ז"ל הביאו הלח"מ פ"מ מה' ממרים ה"ב דלא תסור הוא לאו לזקן ממרא שחולק על דבריהם ואמר שאין ממש בגזירתם ואין אמת כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ז מה' ממרים חמץ בשעה ששית כו' אבל העובר לצורכו ולהנאתו לא קאי עליה לאו דלא תסור ודברים ראוין למי שאמרן והלח"מ קלסי' והיינו דכה"ג התנו שלא יחול עליו עונש לאו ועשה כלל ובזה מתורץ קושיא ד ומ"מ ממ"ש הר"מ ז"ל והעובר על דבריהם עובר בעשה ול"ת משמע אף לצורכו ולהנאתו עובר בעשה ול"ת:

ויש לחקור חקירה קטנה וזו תוארה. הנה נא מצינו חז"ל לפעמים קנסו כחמץ לאחר פסח ומטיל מום והמסרס בהמה וכדומה הרבה והקילו בהם משאר דרבנן כי קנוס בעיניה ע"י תערובות י"א אף פחות מס' עמ"א תמ"ז ולא קנסו בנו אחריו וכדומה י"ל דלא הוה לאו ועשה ע"פ התורה ולא תסור וכן שומן גיד הנשה ממנהג קדושים ועיין לשון הר"מ ז"ל פ"א מה' ממרים סייגים ותקנות ומנהגים יע"ש וכדמות ראיה ממ"ש המ"א ז"ל תל"ה ב' בדיקה אחר הפסח אינו אלא משום קנסא מש"ה לא יברך משמע דל"ש וצונו שלא תסור דקנסא הוא ואי"ה שם יבואר ולכאורה מכות מרדות נאמר הואיל ויש לאו דלא תסור הא קנס וכדומה לא לקי מ"מ נ"מ לפסולי עדות כמ"ש אי"ה בכלל מכות מרדות וכמו שנראין דברי הר"מ ז"ל פ"י מהל' עדות יע"ש ודלא כסברת קרית ספר והבן והחשוד לדבר חשוד לשני אם הם שוין א"כ חשוד על דרבנן לא תסור לאו ד"ת חשוד על ד"ת בלאו שאין מעשה וכדומה וי"ל דמ"מ קיל בעיני הבריות ויש לעיין אי להכעיס בד"א דרבנן אי חשוד לכל דרבנן עיין תב"ש סימן א' וב' ובא"ח בדיני