שושנת העמקים מח

ול"ש שוגג כמ"ש הפרישה שם ומש"ה קרעה ולכאורה נראה דמש"ה כתב הרא"ש ז"ל א"צ להודיע בשוגג בגנאי גדול דוחה כ"ה בשוא"ת כיון דלבשה בשוגג הוה השהייה שוא"ת ע' תוס' יבמות כ' ב' בכלל ה' באורך משא"כ גנאי קטן אף בשוא"ת אין דוחה כ"ה ומש"ה במעשה דחסיד דקרא לכרבלתא דלא הוי גנאי גדול רק בגד חשוב שנותנין על הראש ולאחר שהודיע לה שהוא כלאים וסבור ישראלית ולא פשטה קרעה ע' או"ח ה' ציצית י"ג בחול אין לובש ומש"ה במזידה דהשהיה חשיב מעשה אף בזיון גדול צריך לפושטן ולא נצטרך לומר דכלאים ניכרים היה כמ"ש הפרישה. ומ"מ כפי הנראה הדין אמת בגנאי קטן אף שהיה שוגג אפ"ה צריך להודיע לו דטעמא הוה כיון דלא ידע מיניה דיינינן בשוא"ת ובגנאי קטן אף בשוא"ת אין דוחה כמ"ש בא"ח סימן י"ג בחול אין ללובשו ומהא דהתכלת ל"ז ב' דאמר אי מהתם אמרתי לי הוה שדיתיה משמע גנאי קטן כי התם ראוי להודיע דדוחק לומר דר"א מחמיר על עצמו היה או דינא אתי לאשמעינן דאי הוה מודיע הוה שדי' אלא התרעם עליו משמע דהיה להודיע ומאיכא דאמרי התם דמהתם אמר ליה ושדי' משמע כן דגנאי קטן ושוגג צריך להודיע לו:

והנה בהא דמנחות ל"ז ב' לל"ק מהתם שדיא ליה כו' תרגמא בלאו דלא תסור ולל"ב מהתם אמר ליה כו' כרמלית דרבנן במאי פליגו דדוחק לומר לל"ק ברה"ר הוה ורש"י ז"ל שם סיים לא תסור אבל לשאת משא דכתיב בהדיא ולא פירש כפשוטו אבל ד"ת לא ואף שרש"י סובר כר"מ ז"ל דלא תסור ד"ת מ"מ הוה לפרש בקיצור ומה בהדיא והנה י"ל גם לל"ק כרמלית הוה רק שירמיה היה מזהירן שלא לשאת משא בשבת היינו מן הבתים לכרמלית ערש"י ביצה י"ב יע"ש ירמיה י"ז כה אמר ה' שהזהירם שלא להוציא מבתים לרחוב ירושלים דהיה כרמלית והר"מ ז"ל מנה הלבשת ערומים בכלל מ"ע דכתיב כה אמר ה' ובמ"א אי"ה אבאר מזה. וער"מ פ"י מהל' כלאים הרואה כלאים על חבירו קורעו שאין כ"ה דוחה ל"ת המפור"ש בתור"ה ומפור"ש בתור"ה מיותר והנה מלת מפורש בא למעט לא תסור אעפ"י דהוה ד"ת לדידיה אפ"ה רבנן אחלי ליקרינהו כמ"ש הרשב"ץ בעל זוהר הרקיע הביאו מהר"י דיליאון ז"ל בשורש הא' ומלת בתורה בא למעט הא בדברי קבלה כמו לא תוציאו משא ביום השבת דחי וי"ל דל"ק ול"ב מחולקין להר"מ ז"ל הוה למפסק כל"ק לחומרא בשל תורה ורק טלטול אבנים מקורזלות היה למשרי מוקצה עא"ח סימן י"ג. ואם נאמר כה אמר ה' הוה ג"כ דרבנן י"ל בהא מחולקין ל"ק ול"ב לל"ק כ"ה דוחה ל"ת היינו דמתחלה אחלי ליקרייהו משא"כ הוצאת משא בכרמלית ירמיה הזהירם סתם אין כח ביד חכמינו ז"ל אח"כ להקל כ"ה דוחה לא תסור ול"ב סובר שיש כח אח"כ ולישנא כ"ה דוח"ה משמע כך כמ"ש הרא"ם ז"ל בביאוריו לסמ"ג ה' מגילה הביאותיו לעיל. ועיין במרגניתא טבא בביאוריו לספר המצות בשורש הא' דכ"ה דוחה ל"ת ולא אמר עשה דעפ"י התורה אשר יורוך וע"ש עוד דלהר"מ ז"ל הוה הלבשת ערומים ד"ת דכתיב די מחסורו ולדעת בה"ג דכתיב כה אמר ה' יע"ש ועשו"ת חו"י סי' חט"י בביאור סוגיו' האלו:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש התוס' זבחים י"ז א' הקשה רבינו אפרים כהן גזלן יהא פסול לעבודה ק"ו מבעל מום דכשר לעדות כו' ומה קושיא דא"כ למה כתביה רחמנא מעם מזבחי תקחנו למות דרציחה דוחה עבודה הא מחלל עבודה ומעם מזבחי ולא מעל מזבחי הא מחלל עבודה ואפשר דקושית התוס' לרבא פרק זה בורר להכעיס אין פוסל לעדות הקשו כן ולאביי אה"נ דלק"מ ומיהו הא ליכא למימר דמיירי בעשה תשובה דאין מתכשר בכך דחייב מיתה. (ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הלח"מ פ"ב מטוען הט"י דבעשה תשובה לחוד סגי ובפי"ב משמע דחד סגי יע"ש ובכ"מ בפי"ב ה"ד מפרש ועשה תשובה כלומר תשובה בלא התראה יע"ש היטב משמע בהתראה תרתי בעינן ועש"כ ח"מ ל"ד אות ל"ג מיירי בלא התרא'