שושנת העמקים מה

מצוה ד"ת נדחית מפני מקרא מגילה. ורא"ה לא ניחא ליה בכך דסובר דכ"ה ליכא מצוה כלל ואפ"ה דוחה ל"ת יע"ש ומצינו למידין לשיטת הרא"ם ז"ל דכ"ה אין דוחה כ"א ל"ת גרידא לא תוכל להתעלם או עשה גרידא במכ"ש דל"ת חמור מיניה וכ"ה לאו משום מצוה קאתינן עלה דנימא מה אולמי' כו' אבל עשה ול"ת לא דחי ומ"מ דדחי לעשין ול"ת הוא מפני קיום המצוה שבה בד"א לקוברו אח"כ כדמוכח מסוגיא דברכו' ולדעת רש"י כבר כתבנו דאפשר לפרש באבידה יש עשה ול"ת עיין בשיטה מקובצת בבא מציעא למ"ד א' באבידה יע"ש באורך:

עוד אני חוזר אל הראשונות במש"ל בנזיר ע"י עקימת שפתיו הוה מעשה כתמורה י"ל דהתם על מה שהזהירה תורה שלא ימיר אתעביד מעשה משא"כ כאן מי אמרה תורה לא תנזור מ"מ י"ל הואיל ואתעביד מעשה ע"י חשיב עקימת שפתיו מעשה ועיין שיטה מקובצת ב"מ ל"א ב' ופ"י שם ובחמש שיטות שבועות למ"ד וסנהדרין י"ז ומכות י"ז משמע שם דהגירסא ברכות בהא דאבידה שוא"ת שאני לא ממון מאיסורא לא יליף ועחה"ר מגילה:

ואכתי פש גבן לברורי הא דאמרינן במגילה מ"מ ועבודה מ"מ עדיף מלאחותו והא פסח ומילה יש תשלומין פסח בשני ומילה ימול לאחר שנקבר ביום הח' ומנלן דכ"ה דוחה עשה ול"ת בשוא"ת לגמרי המצוה וכ"ת דאה"נ דכ"ה אין דוחה המצוה לגמרי ולאקדומי הוא דאיירי בב"מ דא"כ מה פריך בברכות פושטן בשוק מלאחותו דהתם אין המצוה נדחית לגמרי מפני כ"ה משא"כ ל"ת דכלאים נדחית לגמרי מפני כ"ה ובשוא"ת גופא היה לחלק כאמור. אלא ע"כ כ"ה דוחה המצוה לגמרי ופסח לא מקרי תשלומין דחייב כרת על הא' וב' ואף בזבחים דף ק' א' אהא דרמינן ב' ברייתות במעשה דיוסף הכהן שטמאוהו בע"כ להא דאין טומאת קרובים דוחה פסח אלא מ"מ בלבד ומשני קודם חצות דוחה פסח ולאחר חצות פסח עדיף ופריך דלמא אידי ואידי אחר חצות והא דטומאת קרובים דוחה כר"ע דלה יטמא מצוה והא כר"י דרשות ופירש"י דמצוה דוחה פסח דיש לו תשלומין בשני ומילה נמי לאחר מכאן בו ביום ומשני הא נמי ר"ע יע"ש א"כ חזינן דפסח אין נדחה לגמרי וי"ל דזה בה"א דבא לאוקמי הא ר"ע והא ר"י משא"כ באמת דהא נמי ר"ע ואפ"ה אין טומאת קרובים דוחה פסח אלא קודם חצות ומטעם אנינות כמ"ש לקמן אי"ה אבל לאחר חצות פסח דוחה טומאת קרובים אף דלה יטמא מצוה וכ"מ שאפשר לקיים שניהם כדר"ל אלמא פסח לא מקרי אפשר כו' כמחוסר כפורים ע"פ שדוחה כמ"ש התוס' שם דבאמת ל"צ לדחוקי ולמשכוני נפשין לומר די"ל בין מח"כ בע"פ ובין טומאת קרובים יע"ש וכיון שכן שפיר אמרינן בכ"מ דמ"מ דוחה כמה מצות לגמרי מלאחותו ומילה נמי בא"א למול היום כלל ול"מ בא"א לקוברו אח"כ אף באפשר לקוברו אח"כ ובמ"א אבאר אי פסח חשיב עשה דכרת למה שפסק הר"מ ז"ל בה' ק"פ בפלוגתא דר' ורבנן:

וכדמות ראיה מיבמות זיין א' ותהא רציחה דוחה עבודה קבורת מ"מ תוכיח כו' ומה יוכיח והא קבורת מ"מ דוחה עבודה היינו ביש תשלומין כפסח ומילה אבל לדחות לגמרי לא והא דדחי ללאו דטומא' כהן ונזיר שישנו בשאלה ואין שוה בכל או דאהכי לא אזהר רחמנא ע' רש"י ותו' ברכות משא"כ רציחה דוחה עבודה לגמרי כמ"ש התו' יבמות וסנהדרין אף שאין כהן אחר לעבוד והוא קרבן ציבור שאין לו תשלומין קרא סתמא אמר מעם מזבחי דין הוא שתדחי רציחה שבת משא"כ קבורת מ"מ דאין דוחה מצוה לגמרי דין הוא דלא תדחי שבת לגמרי דאף דכר"ט אתיא דלא אמרינן דיו היכא דמופרך ק"ו מ"מ יוכיח וודאי ליכא דנהי דגלי קרא דלא ילפינן קבורת מ"מ שתדחה שבת דאמרינן דיו כה"ג דמה שדוחה מ"מ עבודה לאו לגמרי ה"ה דלא תדחה שבת לגמרי