שושנת העמקים מג

ואי הלך בשידה פרועה היה חייב עכשו שנסתר בבואו שם חייב ועיין כ"מ פ"א מהל' תמורה וי"ל בין ממיר שהמעשה דאתעביד ע"י דיבור הוא האיסור משא"כ בנזיר:

וראיתי בטור יורה דיעה סימן ש"ג כתב לשון הר"מ ז"ל המוצא כלאים קורעו כו' וא"א ז"ל כתב דווקא במזיד ובש"ע יש ב' דיעות ולכאורה דהר"מ ז"ל לשיטתיה דבעיא דנזיר למלקות איירי וכמ"ד לאו שאין מעשה לוקין עליו ומש"ה לא מוקי בהתרו אח"כ דודאי השהייה מועלת דתחלתה היה על ידי מעשה ע"י דיבור דחשיב מעשה כדאמרן אף שהיה שוגג חשיב השהיה מעשה ומש"ה ההוא חסיד דקרע כרבלתא דסבר שהיא יהודית דמיירי שהתרה בה לפשוט ולא פשטה אף שתחלתה מסתמא בשוגג כמ"ש הפרישה שם דבאמת עכו"ם היתה אפ"ה הוה קום ועשה השהיה וההוא דמכות כ"א בהכי איירי אף שהיה שוגג על הלבישה כל שלא פשט אח"כ לוקה ומש"ה קרע מעל ראשה והרא"ש ז"ל סובר דווקא כשלבשה מזיד הא שוגג אין השהיה מעשה וכ"ה דוחה. ומה אעשה שרבינו ב"י לא כ"כ אלא להרא"ש ג"כ אף ששוגג מתחלה כל שהיה מזיד אח"כ צריך לפשוט ויש לו עד המסייע כעמוד של ברזל מהא דאמר המוצא כלאים בבגדו משמע שלאחר שלבשו מצאו ואף שהיה שוגג על הלבישה אפ"ה הוה קום ועשה וע"כ דוקא בשוגג אח"כ א"צ להודיע לו וטעמו של דבר לא ידענא דעובר עבירה בשוגג בל"ת מנלן דדחי כ"ה ומירושלמי הא איכא תי' אחר יע"ש בב"י דודאי עבירה בידו שוגג ול"ד לחמץ פסח כ"ז שא"י אין מצוי. ודע דבי"ד סימן שע"ו כהן שוכב ערום א"צ להודיע עד שלובש ואם הודיע צריך לילך ערום בטומאה ד"ת וזה כדברי הרא"ש ז"ל דאלו להר"מ ז"ל וכמ"ש המחבר בש"ג דאף שוגג קורעו ה"ה כאן צריך להודיע מיד ואמאי לא כתב רמ"א וי"א כדרכו בכל המקומות ומיהו הא דצריך להקיצו אף שהוא שוגג דלית כאן כ"ה דילביש א"ע תחלה ויש לעיין במ"ש הש"ך שם דבטומאה דרבנן א"צ להקיצו והא כיון דליכא כ"ה בהקיצו שיאמרו לו אחר שלבש אמאי לא מפרישינן ליה אף מדרבנן ודע שאני תמה אמאי כשהודיעו לו צריך לילך ערום והא אמרינן מ"מ דוחה כ"ג ונזיר ותירץ רש"י אף שהוא קום ועשה דלא הוזהר כלל במ"מ והתוס' תירצו דישנו בשאלה ואין שוה בכול מכל מקום מוכח דכ"ה דוחה ל"ת דטומאה וא"כ בהודיעו לו אמאי צריך לילך ערום ובגמרא מוכח דתרוייהו כהדדי מדפריך אהא דאמר רב פושטן מלאחותו וכמ"ש התוס' בשבועות למ"ד ב' ומציעא למ"ד ב' דערום הוה גנאי גדול כמו מ"מ יע"ש. וכ"ת דסובר לאחותו בהולך לשחוט פסחו ולמול בנו איירי בלא נזיר וכ"ג כמ"ש התוס' בזבחים דף ק' וכן יש קצת מרבוואתא סוברים כן והא בסימן שע"ד פסק המחבר דנזיר וכ"ג ופסח ומילה אפ"ה מ"מ עדיף א"כ חזינן דכ"ה דוחה ל"ת טומאה בקום ועשה ממש כ"ש כהן שוכב ערום די"ל השהייה לא חשיב מעשה ואף אי חשיב מעשה לאו דטומאה ניתן לדחות אצל טומאה וכ"ת דהמחבר בשע"ד מיירי בא"א לקוברו אח"כ והוה מ"ע דקבורת מתים ומש"ה דחי הא כ"ה לחוד אין דוחה כ"א שוא"ת הא מנלן דבגמרא איירי באפשר לקוברו אח"כ ולא הוה כ"א כ"ה לחוד מנלן בא"א לקוברו אח"כ דדמי ב' לאוין טומאת כהן ונזיר ובנזיר נ"ה משמע דלר"ע אין עשה דוחה לב' לאוין ובספר ג"ו ובכללים הקודמים כתבנו מזה. ועוד דהוה לבאר בשע"ד מיירי בא"א לקוברו אח"כ. שוב ראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"א הרגיש בקושיא זו ואי"ה בכלל שאח"ז בכלל דלא תסיר אבאר עוד:

ועתה אבוא למ"ש הרא"ם ז"ל בביאוריו לסמ"ג ה' מגילה כתב שם עבודה ומ"מ מ"מ עדיף היינו אף עבודה בידו רציחה דוחה עבודה בלא התחיל בה דאם עבודה בידו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי והא דאמר מ"מ תוכיח מכ"ש הוא דאמר ביבמות. ר"ל דביבמות ז' א' אמר קבורת מ"מ תוכיח שדוחה