שושנת העמקים מ

ד"ה אבל במ"ש שפיר משני או דלא אסיק אדעתיה שוא"ת והא וודאי קשיא אף דאסיק אדעתיה מ"מ ממון בשוא"ת גנאי קטן דוחה ואיסורא דווקא גנאי גדול דוחה בשוא"ת דליכא מן מ"מ ושפיר משני ממון מאיסורא לא יליף. עוד תירצו שם התוס' איסורא היינו לאפרושי מאיסורא דהוה קום ועשה על ידי ממון אף קום ועשה שרי דמצא שק משמע אף שא' רצה להחזיק בו יע"ש הנך רואה שבממון אף גנאי קטן וקום ועשה דוחה כ"ה ואיסורא דווקא גדול דוחה ד"ת בשוא"ת לא קום ועשה ובדרבנן אף גנאי קטן וקום ועשה דוחה כ"ה כההוא דכרמלית וכ"פ בש"ע א"ח סימן י"ג ושיטת רש"י אבאר לקמן אי"ה:

עוד אבאר לך דמה דמשני כאן ממון מאיסורא לא יליף הקשו התוס' במציעא ך' ב' ד"ה איסורא דהא ממון עדיף מאיסורא דבממון אין הולכין אחר הרוב ובאיסור הולכין אף נגד חזקה ולא אמרינן במקום נקב שחט וע"ש והנה בב"ק ריש המניח ע"כ דמש"ה אין הולכין דיש חזקה מרי' קמא נגדו יע"ש ובס' ג"ו כתבנו דמדרבנן הוא דסמיך מיעוטא לחזקה ובאיסור נמי אמרינן נגד חזקה סמוך להחמיר ועתוס' בכורות כ"א באורך. (אמר הכותב בפריי לי"ד כתבתי דספק נקב וריעותא כוושט במקו"ם שחיטה הוה ספק בשחיטה נגד חזקה והבאתי כמה ראיות ע"ז מפנים מאירות ח"א ש"א ומכר"ו לרבינו יהונתן ז"ל וגדולה מזו במהרש"א ז"ל בכורות כ"א אף שדבריו שם צ"ע ובפריי כתבתי מזה וגאון א' בזמנינו זה אמר דלא הוה ספק בשחיטה ובתוס' מבואר דהוה ספק בשחיטה. נג"ד חזק"ה. ולר' מאיר דסובר סמוך מ"ה אף לא אפשר לקולא כתינוק בעיסה כ"ש לחומרא איך אכל בשרא וכ"ת אית ליה חזקה שלא נתבררה הוה חזקה פסח ובכור ומעשר מא"ל קשה. ובהו"ת ב"ק ל"ה א' כתבנו דבממון היכא דאיכא חזקה עם הרוב הולכין והיינו היכא שטוען שמא לא ברי עתוס' ריש המניח וכתבנו קושיא מכתובות ריש האשה שנתארמלה לרב פריך כו' והא טוען ברי והיתומים ג"כ ברי והדברי' ארוכי' אין מקומם פה) וא"כ לכאורה אין חומר ממון מאיסור' דממון סמוך מדרבנן והפקר ב"ד הפקר ואיסורא נמי מחמירין מדרבנן בסמוך לדידן ולא חיישינן מדרבנן במקום נקב שחוט עשה דשאין זבוח כל שלא נולד ריעותא כלל לא החמירו חז"ל ובמקום דלא אפשר. ובשו"ת א' מברלין בס' ג"ו כתבנו מזה אם לא שסברת התוס' דבממון מ"ה אין הולכין אחר הרוב דחזקת ממון אלים טובא כמו רובא וכי אמרינן רובא עדיף מחזקה באיסור והביאו שפיר ראיה משחיטה. ואי איכא חזקה עם הרוב נגד חזקת ממון עיין בפני יהושע ריש האשה שנתארמלה בשם בעל המאור דעדיפא מחזקת ממון יע"ש והיינו דברי ושמא לא הוה כדרב אבל מטעמא דאוקי חזקה להדי חזקה אימא דחזקת ממון עדיף יותר מחזקת הגוף ורובא ואין קושיא אלא מטעמא דכתב פני יהושע דהא באיסורא רובא עדיף מברי ושמא וכיון דברי ושמא עם חזקת הגוף עדיף מחזקת ממון כ"ש רובא עם חזקת הגוף דעדיף מחזקת ממון ודבריו נכונים ואמתיים קולע אל השערה ולא יחטא כדרכו הטוב. והנה למידין למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב חזינן דממון עדיף מאיסורא כמ"ש התוס' משא"כ למ"ד הולכין בממון אחר הרוב י"ל דממון לא עדיף מאיסורא וא"כ ההוא דברכות דמשני ממון מאיסורא לא יליף היינו אליביה דרב דאמר המוצא כל' פושטן אפילו בשוק ולדידיה דסובר הולכין בממון אחר הרוב בריש המניח ופרק הפרה וב"ב צ"ג שפיר משני איסורא מממונא לא יליף משא"כ רבא במגילה להלכה אין הולכין בממון אחר רוב וממון עדיף מאיסורא א"כ יליף מהתעלמת דכ"ה דוחה ל"ת שבתורה ממש כפי' רש"י ז"ל שם ובמציעא שם דאמר היכי פשט מר איסורא מן ממונא משום לע"ז יע"ש. באופן לשיטת רש"י ז"ל אף גנאי קטן דוחה ל"ס מ"ה מאבידה. ועיין בה' שיטות בסנהדרין י"ח ב' דכתב דמסיק שם שוא"ת שאני אולי