שושנת העמקים לז

מ"ה כמ"ש הר"מ ז"ל וסמ"ג וסמ"ק ולקמן אי"ה אבאר אלא ע"כ דיכול לקוברו אח"כ שלא יאכלוהו חיות רק שלא יהא מוטל בבזיון שעה א' הלכך עשה דקבורת מתים ליכא דיכול לקוברו אח"כ ואפשר לקיים שניהן לא דחי עשה ללאו כדר"ל וה"ה עשה לעשה וא"כ ישחוט הפסח ויזרוק הדם ואח"כ יקבור אותו דאכילה לא מעכב ע"כ כבוד הבריות ופריך שפיר ומשני שוא"ת דחי קום ועשה לאו וז"ש המ"א בסימן תרפ"ז אות ו' דמ"מ דחי עבודה אפילו יש שהות לקוברו אח"כ מטעמא דכתיבנא מדמקשה כו' ולקמן אבאר אי"ה מה שיש לעיין במ"א מ"ש ק"ו מעבודה:

ודע דשיטת רש"י ז"ל הוא דכ"ה דוחה אף ללאו בשוא"ת והא דמשני והתעלמת כו' ולא משני שוא"ת שאני דלא אסיק אדעתא השתא לחלק בכך אבל באמת ל"צ לשנוי דחיקא איסורא מממונא לא ילפינן דבכמה דוכתין יליף איסור מן ממונא דממון חמור מאיסורא שהרי בתוס' מציעא פ"ק דף כ' ב' ד"ה איסורא הוקשה להם אהא דאמרינן איסורא מן ממונא לא ילפינן ותירצו דמדרבנן אית לן להחמיר ולא מ"ה ושני התירוצים דלשם לא שייכים כאן ועיין עוד שם בדף כ"ז ולמ"ד ותוספת שם ד"ה אלא ופני יהושע שם אלא דקושטא הוא דבאמת דמסיק שוא"ת שאני אה"נ דאבידה אף דאיכא עשה ול"ת כ"ה דוחה בשוא"ת וכלאים שני דהוה קום ועשה דהשהיה הוה מעשה כמ"ש לקמן אי"ה וז"ש רש"י שוא"ת שאני דמשמע דההוא דכלאים מש"ה פושטן דקום ועשה הוא הא שוא"ת הוה דחי כמו השבת אבידה וכ"מ לישנא דגמרא דאי הוה חילוק בין עשה לל"ת הנ"ל עשה שאני אלא כמ"ש ומיהו הא א"ל דאם, כ"ה דוחה לעשה בשוא"ת כ"ש לל"ת בשוא"ת דהא לענין דחיה עשה כ"ה דוחה לל"ת ולענין עשה לעשה בעינן שיהא א' עדיף כו' דכ"פ אמרינן ל"ת חמור מעשה עיין יבמות זיי"ן (ורש"י פירש דלקי י"ל שוא"ת לא) ועשה דחי לל"ת מפני קיום המצוה ועשה לחבירו לא דבשניהם יש קיום המצוה מה אולמיה הלכך גבי, כ"ה י"ל דהתורה גלי דכ"ה עדיף משאר עשין ודחי להו משא"כ לל"ת לא גלי קרא ומנזיר וטומ' פירש"י דלאו דחיה הוא ושם אבאר אי"ה לקמן ותדע דהא מנלן דעשה דחי לחבירו דעדיף מיניה דמכלאים גמר לה דכ"ש אם דוחה ל"ת החמור כו' אלא מהתעלמת יליף באמת דדחי אף ללאו שבה דבמסקנא לא קיימא הא דאמר איסורא מן ממונא לא יליף דכמה פעמים מצינו דממונא עדיף מאיסורא כמש"ל. וא"ש במס' מגילה דאמר רבא מ"מ ומגילה מ"מ עדיף דכ"ה דוחה לל"ת שבתורה ופרש"י ז"ל מן והתעלמת והקשה הפ"י דבברכות מסיק איסורא מן ממונא לא יליף אלא לאו דלא תסור וכבר קדמו הרא"ם ז"ל בביאוריו לסמ"ג בה' מגילה והניח בצ"ע ולפענ"ד דמדלא סיים שדוחה ל"ת שבתורה בלאו דלא תסור כמ"ש בברכות ש"מ אף ל"ת מ"ה בשוא"ת דחי וכ"ש מגילה דרבנן דרבנן אחלי ליקרייהו לדעת הר"מ ז"ל בשורש הא' דל"ת ד"ת ורבנן אחלי ליקרייהו נגד כ"ה וז"ש רש"י ז"ל דיליף מאבידה דמנזיר וטומאה לאו דחיה הוא והא דאמרינן בברכות דווקא דרבנן היינו בקום ועשה דאי ד"ת לא דחי ודרבנן דחי דאחלי ליקרייהו לשיטת הר"מ ז"ל וכנראה שזה שיטת רש"י כמו שאבאר לקמן בעזה"י. ודע דהא דאמר התם מ"מ דוחה למגילה דכ"ה דוחה ל"פ שבתורה (ולא קאמר לעשה דמקרא מגילה) הוא דוודאי לעשה ד"ת נמי דחי בשוא"ת אלא דמגלה חמור טפי דאית בה ל"ת ג"כ דלא תסור (ובמ"א כתבנו אי כל דרבנן יש עשה עפ"י התורה ול"ת) וכ"ש דברי קבלה חמור טפי וי"ל דל"ש אחלי ליקרייהו מש"ה אמר שדוחה ל"ת שבתור' בשוא"ת מאבידה וכדכתיבנא ואף עשה ול"ת דשוא"ת אפשר דדחי כ"ה ואי"ה לקמן יבואר:

והנה לפירש"י ז"ל דבאמת יליף מאבידה א"כ אין חילוק בין גנאי קטן לגדול דזקן ואין לפי כבודו הוה גנאי קטן ופושט בשוק הוה גנאי גדול כמו מ"מ כמ"ש התוס' בשבועות למ"ד ב' ד"ה אבל שחילקו בין בזיון