שושנת העמקים לו

מאירות בחדושיו וכפי הנראה דקשיא ליה לתלמודא כיון דגלי קרא עליה דאין ערוה מתיבמת ולא אמרינן הואיל ואשתרי אמאי לא נילף בעלמא מכאן ואמאי מצורע כו' (דסוגיין דעלמא הכי אזלא אם צריך קרא לגופא יליף מיניה בעלמא וא"ל אמרינן לגלות הפך הסברא החיצונה עיין ריש יבמות וס' הכריתות) ולזה י"ל דגלי קרא דלא אמרינן הואיל בשני שמות אבל בשם א' נשארה סברא חיצונה ע' תוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא ונאמר דעולא ג"כ הכין ס"ל לדינא (עיין מהרש"ל ומהרש"א ריש יבמות אי עשה דוחה ל"ת דכרת ומעליה ליכא למילף דהתם תרי איסורי עמ"ש בס' פ"י) והשתא ע"כ מוכח דמודה עולא ברואה קרי ליל ח' דאל"כ קשה אשת אחיו מאמו דתנן במשנה דפוטרת צרתה והא אשת אחיו מאמו ומאביו מחד לאו קאתיין ע' רש"י במשנה ועדיף טפי מלאו לא יטמא דחד לאו וחד שמא ואמאי לא אמרינן הואיל כו' וש"מ דמודה עולא כו' דלא היה שעה הראויה להיתר ומש"ה אשת אחיו מאמו פוטרת וכדבעינן למימר לקמן אי"ה והבן זה:

שאלה ראובן ושמעון אחים מהאב ולוי עם שמעון אחים מהאם ועם ראובן איש נכרי ומת ראובן בלא בנים ועמד לוי וקדשה וגרשה ומת מהו אם רשאי שמעון לייבם ואת"ל אסור אם קדש שמעון בכסף או בא עליה אם צריכה גט:

תשובה ודאי אסור ליבומה וגט צריכא ומפטר בגט וא"צ חליצה. ועתה אבאר הנה קי"ל כשמואל ביבמות צ"ב ב' דבעניותינו צריכה גט מספק א"כ הוה תו ספק ערוה על שמעון דשמא תפסי קדושי לוי אחיו והוה גרושת אחיו מאמו בכרת ואסורה לשמעון וכ"ת כיון דמת ראובן תחלה ואשתרי איסור אשת אח נימא הואיל דחד שמא וחד לאו כמ"ש התוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא הא בירכא כיון דקדש לוי ושמא תפסו קדושין כשמואל א"כ הוה א"א ופקעה זיקת ראובן מכל וכל תו ליכא הואיל ואשתרי כו' דע"כ אמרינן יבמה שקדשה זר נותן גט ויבמה מיבמה אותה היינו ממ"נ אי תפסי קדושין ומגרשה נושא אותה היבום ואי לא תפסי מיבם אותה משא"כ כאן מקדש לוי שמא תפסי קדושין והוה א"א ופקעי זיקת שמעון מכל וכל ואף אח"כ כשמת לוי או גרשה לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכדאמרן ומיהו אי בא עליהם שמעון צריכה גט מספק ומיפטרא בכך דשמא אין קידושין תופסין ביבמה אבל אם קדשה לבד נותן גט למאמרו וחליצה לזיקתו וצ"ע ודע הא דמצורע שחל שמיני בע"פ משמע אי לאו ע"פ לא היה מכניס ידו לבהונת (ואף די"ל בשאר ימות השנה לא הותר דאסור לכנוס למחנה לויה מ"מ י"ל בלא"ה אסור) ולא אמרי' הואיל כו' דכי אמרינן הואיל במצורע בע"פ דאשתרי כרת לגבי מצורע דמכניס ידו לבהונת דא"א בענין אחר ה"נ הותר לפסח שא"א בענין אחר אבל מצורע בשאר ימות השנה וראה קרי בלאו איסור מחנה לויה אין מכניס ידו לבהונת דאפשר להמתין עד למחר:

כלל ו בו יבואר הא דאמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה לאו דלא תסור ויש בו חילוקים רבים ואבארם אחת אל אחת בעזה"י. דע דגדול כבוד הבריות מן התורה ודוחה כמה עשין החמורין שהרי אמרינן בכמה דוכתין ולאחותו מת"ל כו' הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ופירש"י ז"ל בזבחים ק' א' וברכות כ"א ב' דקרא מיירי בנזיר וכ"ג ופסח ומילה אפ"ה דחי לכל העשין הללו בשוא"ת הא קום ועשה לא דחי למצוה ד"פ והא דדחי ללאו דטומאה בכ"ג ונזיר תירצו רש"י ותוס' יע"ש ולקמן אבאר אי"ה. ומה דאמר לאחותו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה איירי ביכול לקוברו אח"כ דאל"כ מה פריך מלאחותו דגדול כ"ה אהא דפושטן אפילו בשוק שם בברכות הא התם הטעם דקבורת מתים מ"ע