שושנת העמקים לה

מדרבנן קמבעיא ליה. גם י"ל הא דפריך אידי ואידי עשה דכרת אם נאמר דרבי יוחנן לפרושי ברייתא קאתי וט"י דזב לאו כזב דמי דלמא לאו כזב דמי כנ"ל אפילו במחנה שכינה ליכא כרת עיין ר"מ ז"ל פ"ג ה"ט מהל' ביאת מקדש ובה' פסהמ"ק פח"י הי"ד וי"ל:

ודע דראב"ד פ"ג מהל' ביאת מקדש הח"י כתב ואמרינן התם עשה שיש כרת הוא והקשה הכ"מ דהא רבינא מסיק שם ל"ג ב' לענין מלקות אתמר יע"ש ולי העני אפשר לומר דכרת ממש קאמר הר"א ז"ל ורבינא הוא דאמר הכי וכפירש"י ז"ל שם ד"ה לענין דמהיקשא דנגיעה ובמגע לית כרת וזה למ"ד דון מיניה ומיניה משא"כ למ"ד דון מיניה ואוקי באתרא א"כ וודאי כיון דיליף מהיקשא ביאה במקצת שמיה ביאה תו אוקי באתרא וחייב כרת בביאה אמקצת ורבינא גופא הכי סבר במנחות ס"ב ב' והכין הלכתא כמ"ש בספר הכריתות כלל ש"ג סימן קע"ה יע"ש ורבינא אליבא דעולא אמרה אבל אמת איכא כרת ועיין במ"מ ה' א"ב פ"ב ה"ז דר"מ ז"ל סובר דון מיניה ומיניה ויש חולקים וסוברים דון מיניה ואוקי באתרא ועיין ב"ק כ"ה ב' במהרש"א ז"ל ובמחלוקת שנויה דלמהרש"ל ז"ל דון מיניה ומיניה ל"ש אלא בג"ש ולא בהיקשא ולמהרש"א ז"ל שוין הם ומהאי דזבחים יש ראיה וכדאמרן:

ודע עוד דתוס' בזבחים ל"ג ב' בד"ה לענין הקשו ב' קושיות א' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ב' דבעינן בעידנא ותירצו דעשה דכרת דוחה עשה ול"ת יע"ש ולכאורה יש לתמוה דבשבת קל"ב אמרינן דבשר דכתיב גבי גדול לומר דמילה דוחה צרעת ומסיק דאי לאו ה"א דאין עשה דוחה עשה ול"ת והא בגדול בכל יום בעשה ולא אפשר לקיים שניהם וכרת יע"ש ואפ"ה לא הוה דחי לעשה ול"ת ולזה נאמר דהר"מ ז"ל לשיטתיה בהל' מילה פ"א ה"ב דכל יום ליכא איסור כרת עד שימות וא"כ ל"ד לפסח שאם יעבור היום יתחייב כרת ומש"ה דחי עשה דפסח לעשה ול"ת לרבינא משא"כ להר"א ז"ל שם דבכל יום בכרת ופסק כרבינא כפי משמעות הכ"מ בפ"ג מהל' ביאת מקדש הח"י א"כ קשה קושית התוס' וצ' דעשה דכרת דחי לעשה ול"ת וקשיא ההוא דשבת קל"ג וע"כ צ"ל דאף לרבינא הואיל ואשתרי אשתרי ורבינא לאו לתרוצי ברייתא דמצורע קאתי אלא קושטא קאמר דביאה במקצת אין בה כרת וברייתא מתרצה הואיל ואשתרי כו' וא"כ רבא ביבמות ח' א' דאמר ערוה גופא ל"צ קרא אם נאמר דמסכים עם רבינא צריך לחלק כמ"ש התוס' שם ד"ה רבא דבטומאה דבלאו א' אמרינן הואיל ולא בשני שמות יע"ש:

הן אמת שהר"מ ז"ל בהל' טומאת צרעת פרק עשירי ה"ה כתב דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת דעשה דחי לל"ת ותמה המ"ל שם דצרעת עשה ול"ת הוא ומבשר הוא דיליף לה יע"ש ולדידי י"ל לרבינא בזבחים ע"כ עשה דכרת דוחה לעשה ול"ת ומפרש דרבינא קאי אקושיא דלא תותביה מצורע כפירש"י ותוס' שם ובגדול מיירי וע"ש. סוף דבר כפי הנראה בהא דהואיל ואשתרי אשתרי הוא מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל להר"מ לא אמרינן הואיל כו' וביאה במקצת ל"ש ביאה ולהר"א ז"ל ביאה במקצת לוקה וקשה קושית התוס' עשה ול"ת ומההיא דשבת קל"ב וע"כ הואיל ואשתרי כו' בלאו א' כטומאה כמ"ש התוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא יע"ש. ועיין בפ"ו מהל' ק"פ ה"ז בהשגות הר"א ז"ל שחילק בין היכא דהשבות הוא שיכול לבוא לידי איסור כרת העמידו דבריהם במקום כרת יע"ש ולפ"ז יש הוכחה דביאה במקצת שמיה ביאה מ"ה דאי מדרבנן א"כ השבות הוא מטעם דלמא יכנוס כולו ויכול לבוא לידי איסור כרת א"כ אמאי לא העמידו דבריהם משום בהונת גופא אלא ש"מ דמ"ה הוא ואי"ה במ"א אבאר עוד:

עוד אבאר לך בהא דאמרינן ביבמות ח' א' מי לא מודה עולא והקשו בתוס' מנלן דמודה עולא ותירצו מדאמר עולא בזבחים ל"ב ב' מטונך כו' והמעיין שם ברש"י ד"ה מטונך לא פירש כתוס' ד"ה אמר לך ועיין