שושנת העמקים לד

ביאת מקדש הכ"ו ובה' פה"מ פח"י הי"ד יע"ש היטב (ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הר"מ ז"ל פ"ו מהל' ק"פ ה"ה מצורע כו' וראה קרי ב"ו ביו"ם כו' הואיל ואיסור מדבריהם כו' מאי אריא בו ביום כיון דפסק ביאה במקצת ל"ש ביאה גם מ"ש הואיל ומדבריהם ק"ק א"כ איסור תורה יבוא עשה דכרת וידחה עשה שאין כרת ולזה יש לנו לומר דבעדנא כו' עי' תוס' זבחים ל"ג ב' ד"ה לענין ומש"ה אמר ר"י ד"ת אפילו עשה אין בו) ואיך שיהיה עכ"פ מוכח מרבא ור"א דלא אמרינן הואיל ואשתרי אף בראה קרי בו ביום וכ"ש ההוא דקדושין כ"א ב'. וסבור הייתי לומר דההוא דקדושין מטעם דחיה הוא דלעולם בהם תעבודו מ"ע ואיסור השפחה לב"ח מ"ה עמ"ש בכלל ד' ובצ"ל פ' משפטים ובמ"ל פ"ג מה"ע ומטעם דחייה עשה דוחה לב' לאוין עמש"ל בכללים הקודמים משא"כ ביבמות ח' א' ביבום דמצותו בכך לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ועיין בר"מ ז"ל פ"ו מהל' ק"פ שלא זכר מהא דזבחים ל"ב ב' רובן טמאי מתים ונעשים זבים אלמא אף בדחיה לא אמרינן הואיל ואדחו אדחו ל"ד לכאן מכמה טעמים והבן ועיין בפסחים נ"ט א' ובריש עירובין כמ"ש התוס' לענין עשה דפשיעה יע"ש ועדיין צ"ע:

הן אמת דלכאורה י"ל בההוא דקדושין כ"א ב' דהלכתא כרב דע"ע כהן מותר בש"כ דדרשינן ושב אל משפחתו למעט ע"ע כהן שאינו נרצע ותיפוק ליה דבעינן שיאמר אהבתי את אשתי ש"מ דגלי קרא דע"ע כהן מותר בש"כ שוב ראיתי שזה ליתא דקרא צריך לכמה דרשות שאין חוזר לשררה וגר ומשוחרר אין נמכרין כע ע עיין גיטין מ"א א' בתוס' ד"ה לישא ובר"מ ז"ל ה"ע פ"ג ה"ח ותדע דקרא לאו להכי אתא דמ"ה ע"ע כהן נרצע בפחות מכרשינה דלאו מום כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ז מה' ביאת מקדש ומדרבנן שמא ירצע בכרשינה עמ"ל פ"ג מה"ע ה"ט יע"ש ומש"ה הוקשה להם לתוס' קידושין כ"א ב' ד"ה בביאה מ"ש יפ"ת מש"כ והיינו כדאמרן דגם בש"כ ליכא קרא ולמ"ש י"ל דש"כ מטעם דחיה משא"כ יפ"ת. עיין פני יהושע שם בקדושין וא"י מה קשיא ליה בדברי התוספת וקצת מגומגמים במ"ש דבשפחה לא מפליג בין ביאה ראשונה לשניה. ועלח"מ פ"ח מה' מלכים ה"ד וברא"ם פ' כי תצא דמשמע באשת עכו"ם איכא עשה מ"ה ודבק באשתו ולא באשת חבירו ואפ"ה אמרינן כ"א ב' בביאה שניה כ"ע ל"פ דאסור דליכא חידוש כמ"ש התוס' ד"ה בביאה וה"ט דביאה שניה בביתו לאחר שגיירה דתו לא הוה א"א כמ"ש הר"מ ז"ל בה' מלכים דזה הוה גירושין שלהם אף דבע"כ הוא או גר כקטן. ודוקא ביאה ראשונה התירה התורה עשה. ואכתי קשיא למה לן טעמא לרב ביאה ראשונה ביפ"ת לכהן שרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר תיפוק ליה הואיל ואשתרי דביאה א' חידוש דיש עשה ודבק וי"ל דווקא גבי ש"כ מה לי חד לאו או תרי לאוי הואיל ואשתרי משא"כ ביפ"ת הואיל ואשתרי עשה לא אמרינן אשתרי נמי לאו ועדיין צ"ע ומכ"ש אם נאמר דביאה במלחמה הוה פרהסיא כמ"ש הריטב"א ז"ל שם עיין פני יהושע שם וי"ל דעדיפא מינה קאמר לא דברה תורה כו':

ודע אף דאמרינן בזבחים ל"ב ב' הואיל ואשתרי אשתרי היינו ביאה במקצת אבל לכנוסה כולו בעזרה לא וכבר הוקשה לתוס' ביבמות ז' ב' ד"ה ואמר ותירצו מידי דהוה אהיה לו דרך קצרה ובא בארוכה יע"ש. וראיתי להפנים מאירות בזבחים שם הקשה למה לא קדשו תוך שער נקנור ועוד לר"י דדחי עשה ד"ת א"כ תפשוט דביאה במקצת שמיה ביאה כדאמרינן ביומא ל"א א' יע"ש הנה קושיא ראשונה כתבו התוס' ביבמות וקושיא שניה (כוונת קושייתו לרש"י דתנא דברייתא סובר דע"י דזב כזב דמי וא"כ טבילה זו לא מעלה כלל וע"כ אטבילות מצורע קאי כו') לא הבינותי מה קשיא ליה וכי לא ידעינן מברייתא מצורע טובל ועומד בשער נקנור והא וודאי דביאה במקצת מ"ה ל"ש ביאה הא מדרבנן אסור ער"מ ה' ביאת מקדש פ"ג הח"י ושם ביומא