שושנת העמקים לב

חטא בשביל שיזכה חבירך והמעיין בתוס' שבת ד' א' ועירובין ל"ב ב' וגיטין מ"א ב' דבלא פשיעה אמרינן כו' כההוא דפסחים נ"ט א' והנה בגיטין מ"א ד"ה לישא כתבו שם דפו"ר הוא בגמר ביאה ולא יהיה קדש בהעראה יע"ש (משמע בכה"ג נמי לא הוה בעידנא עיין נ"י ב"מ ל"א א' יע"ש אין מקומו פה) ולפ"ז אף אנו נאמר דהר"מ צ"ל ה"ק דע"כ שפחה לב"ח אין בה מלקות מלא יהיה קדש דא"כ איך התירה התורה ש"כ לע"ע וכ"ת עשה דהתנחלתם דחי הא בעידנא כו' דהתנחלתם אין אלא בגמר ביאה אלא ודאי לאו לית בה רק עשה ודבק כמ"ש המ"מ פ"א מה"א או כי יקח ולא זנות או אדוניו יתן ל"ו אשה לא למוכר עצמו עמ"ל פ"ג מה"ע וזה שהאריך הר"מ ז"ל והביא קרא דאם אדוניו יתן לו אשה ובעשה לא בעינא בעידנא כמ"ש התוס' פסחים נ"ט א' ד"ה אתי יע"ש ואתי עשה דהתנחלתם ודחי לעשה כו' וכמ"ש בצידה לדרך יע"ש. וכ"ת אכתי איך התירה ש"כ לע"ע כהן לאו דזונה י"ל בלאוין שאין שוין בכל י"ל לא בעינא בעידנא ועמש"ל בכלל ג' מזה ויש כדמות ראיה ממ"ש התוס' יבמות כ"א ד"ה יביא דהוקשה להם והא אין מתעברת מביאה ראשונה (היינו בתולה ואירוסין קשיא להו) וביאה שניה אסורה כו' ולמה להו לסיים ביאה שניה אסורה דא"נ מותרת הא בעינן בעידנא ש"מ לכאורה בלאוין שאין שווין בכל לא בעינן בעידנא אלא דדברי התוס' שם בלא"ה קשה דאי ביאה ראשונה ליכא מצוה ע"כ ביאה שניה מותר דעיקר המצוה וכבר צידדנו בזה לעיל וכ"ז איננו שוה לי:

עיין בתוספת גיטין מ"א א' ד"ה לישא שכתבו וא"ת וליתי עשה דפו"ר ולדחי לאו דלא יהיה קדש כו' ולא הבינותי אם ר"ל דלישא שפחה הא בכך לא מקיים עשה דפו"ר יע"ש ואי דלישא בת חורין לא תהיה קדשה היל"ל ובתוס' חגיגה ב' ב' ד"ה לישא ב' ליתי עשה דלשבת יצרה ולדחי לאו דלא יהיה קדש:

ונוראות נפלאתי על אדונינו מהר"א ז"ל שם בגיטין שכתב בפשיטות דאין עבד עברי מותר בש"כ אלא בשפחה של רבו וקרא מסייע ליה אם אדוניו יתן לו אשה אבל בשפחה של אחר אסור והא גמרא ערוכה בתמורה למ"ד א' דפריך והא שפחה לעבד שרי אלמא אף שפחה של אחר שרי יע"ש ברש"י ד"ה שפחה דכתב משנה שכר שכיר ולא הביא קרא דאם אדוניו דמוקדם. גם מדלא מוקי שם פלוגתא דר' ורבנן במוכר עצמו יש קצת ראיה כמ"ש הריטב"א ז"ל דג"ש מהני דמותר ולו למעט בע"כ עמ"ל פ"ג מה"ע:

ומ"ש הר"מ פי"ב מהא"ב הי"ב ולא גזרו חכמים בדבר זה יש לפרש בב' אנפין או דה"ק דע"כ איסור השפחה מ"ה אלא דלית מלקות דאי מדרבנן אמאי ל"ג ג"כ בע"ע או דטעמא קיהיב למילתיה דלעולם איסור השפחה מדרבנן ואפ"ה ל"ג חכמים לע"ע דכל שבא היתרו מפורש בתורה אין כח ביד חז"ל לאסור עט"ז י"ד קי"ז גבי חלב דמותר סחורה ובר"מ פ"ח מהמ"א ובת"ג כתבנו מזה ועמ"ל פ"ג מה"ע ולמ"ש א"ש:

עיין תוס' גיטין מ"א א' ד"ה לישא הקשו לישא ממזרת והיינו לשיטתם בחגיגה ב' ב' אבל לשיטת הר"מ ז"ל אפשר עבד בממזרת יש איסור תורה דלא תהיה קדשה עב"ש אה"ע סימן ד' אות ל"ב וכבר התבאר לעיל. עיין מ"ל פ"ג מה"ע ה"ג ד"ה והמוכר שהקשה על הריטב"א הקשה מתמורה כ"ט א' ועיין קידושין י"ד ב' תוס' ד"ה ולא ולריטב"א א"ש דמדעתיה רבו מוסר לו ש"כ וע"ע כהן במוכר עצמו ודאי אסור בש"כ דליכא חידוש דבע"כ אין נותן לו במוכר עצמו וההוא דתמורה י"ל בדוחק בע"ע כהן וכדאמרן:

קשיא לי הא דאמרינן בתמורה ו' א' מאי איכא בין רבא לאביי אמאי לא א"ב המשחרר עבדו עובר בעשה עיין גיטין ל"ח א' ובר"מ ז"ל פ"ט מה"ע וא"כ אי שחרר לאביי מהני ולרבא לא מהני. וכ"ת הא דאמר רבא לא מהני בלאו ולא בעשה הא בורכא דשם מבואר ה' א' התורם מן הרעה כו' לאו הבא