שושנת העמקים לא

הוה זונה ולא מוקי באונס ש"מ באונס עשאה זונה וכתב שהן ראיו' מכרעות ולי העני אין זה ראיה חותכת די"ל לר"א אה"נ דאפילו בפ"א הוה זונה מעשה דודבק באשתו ולא ע"י זנות כמ"ש המ"מ פ"א מה"א א"כ ה"ה באונס נמי ושלא כדרכה עשה מיהת איכא משא"כ לר"ע דמופקרת הוה זונה מקרא דקדשה י"ל באונס אין זו מזומנת לזנות אפילו אנסה ב"פ וכן שלא כדרכה עיין בר"מ ז"ל פ"ב מה' נו"ב ובקרית ספר דאזהרת לא תחלל עם קדשה כפולה דאח נושא אחותו וזה בכדרכה ולפ"ז א"ש מ"ש בליקוטי מור"ר בצלאל בשם שיטה ישנה עלה דהך דכתובות למ"ד, א"ב בעולה לכ"ג דקשיא דכיון דאליבא דר"ע פריך כמ"ש התוס' שם א"כ קשה בעולה מקודם הוה ב' ביאות א' זינתה מקודם וא' מכ"ג הוה זונה תו ואין ראויה לקיימה לכ"ג וע"ז תירץ באונס לא עשאה זונה דליכא לאו דקדשה וזה ברור. ולפ"ז באונס או שלא כדרכה כ"פ לכאורה לא הוה זונה דאין זה קדשה אבל כדרכה ברצון כ"פ י"ל הלכה כר"ע דאיכא נמי ר"א דקאי במקצת כוותיה ומדאמר ר"א אין הלכה כר"א משמע כר"ע הלכה וכמ"ש הט"ז אה"ע כ"ו. שוב ראיתי שהכ"מ פט"ו ה"ב מהא"ב בשם הר"א בנו של הר"מ כתב להיפוך ממ"ש שאף באונס הוה קדש ולוקה הוא ולא ידענא מנלן ולומר דלקי משום לא יהיה קדש ושם נאמר משום קדשה וממ"ש הר"מ ז"ל היתה מחייבי לאוין י"ל. גם דעת הטור דנדה לא הוה זונה כ"ש מופקרת וצ"ע:

נסתפקתי להר"מ ז"ל בקדשה אי לוקה בהעראה וממזרת אי שייך לאו דקדשה ומה שהביאני לזה הוא זה דכפי הנראה ממרוצת דברי הר"מ ז"ל בפ"ב מה' נו"ב דטעם קדשה שלא יהא אח נושא אחותו ועיין בקרית ספר שקדשה עם אל תחלל את בתך להזנות' אזהר' כפול' ואין אשה מתעברת בהערא' וממזרת ופסולי קהל ל"ש זה א"ד ל"ש וממ"ש הכ"מ פט"ו מהא"ב ה"ב בשם הר"א בנו של הר"מ ז"ל משמע אף בממזרת שייך לאו זה וזה לדעת הר"מ ז"ל דאיסור שפחה מדרבנן ומש"ה יכולין ממזרים ליטהר משא"כ לתוס' חגיגה ב' ב' ד"ה לישא ב' והר"ן בקדושין פ' האומר דממזר קדש ועומד אין איסור בממזרת משום קדשה ומיהו אפשר הלאו לא יהיה קדש שייך. ומ"ש התוס' בחגיגה שם דבהעראה עובר בלאו דלא יהיה קדש התם לדעת אונקלוס דלא יהיה קדש וקדשה בעבד ושפחה וודאי עובר בהעראה משא"כ ב"ח ובת ישראל לדעת הר"מ ז"ל הדבר בספק ויש כדמות ראיה ממש הר"א ז"ל פ"א מה"א בהשגות מפותה איך משלם קנס והא לוקה ואי בהעראה אין לוקה משלם קנס בהעראה וע' תוס' יבמות וסנהדרין אי משלם קנס בהעראה וגיורת אי עובר לאו דקדשה לפי הטעם אח נושא אחותו גיורת ג"כ וע' תוס' סוכה כ"ח ב' ד"ה לרבות ובס' פ"י כתבנו מזה ושפחה י"ל ל"ש הטעם:

והנה הר"מ ז"ל פי"ב מהא"ב הי"א כתב עבדים כו' יצאו מכלל עכו"ם ם ולכלל ישראל לא באו לפיכ"ך השפחה אסורה לב"ח והבא עליה מכין מד"ס שהרי מפורש בתורה שאדון נותן ש"כ לע"ע. ובהד"ז ולא גזרו חכמים בדבר זה ולא חייבה התורה מלקות אא"כ שפחה חרופה כמו שביארנו. ולשון זה יש בו מקושי הבנה א' אם הכוונה דשפחה איסור תורה יש ולשון לפיכך יורה ע"ז אם כן אכתי איך התירה התורה ש"כ לע"ע ועיין פני יהושע קידושין כ"א ב' הרגיש קצת בזה וכתב שמ"ש חידוש היינו שרבו מוסר לו ש"כ בע"כ עמ"ל פ"ג מה' עבדים ואם נאמר דאפילו איסור תורה לית בה אכתי ע"ע כהן מותר בש"כ כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ג מה"ע ה"ד הרי התירה התורה איסור תורה זונה עפא"י מהא"ב ה"ג א"כ אימא איסור השפחה מ"ה וגזירת הכתוב הוא. ודע דסבור הייתי לומר דמה שזכתה התורה לאדון למסור ש"כ בע"כ הוא לקיים מ"ע דהתנחלתם ערא"ם ז"ל פרשת משפטים ע"פ אם בגפו ובמ"ל פ"ג מה"ע ה"ג תמה על בעל צידה לדרך וכי אומרים לאדם