שושנת העמקים ל

לבן חורין וכאמור. וסבור הייתי לומר מ"ש הר"מ ז"ל פ' י"ב מהא"ב הט"ו נתערב ולד ישראל בוולד שפחה כופין בעל השפחה ומשחרר כו' ובהי"ו היו התערובות בנות שתיהן ספק כו' וכתב המ"מ דבזה אין כופין דאשה אינה מצווה על פו"ר כדין ח"ש וחצי' ב"ח שאין כופין לכאורה קשיא בח"ש וחצי' ב"ח אין כופין המשחרר עובר בעשה ואשה לא מפקדא אפו"ר משא"כ כאן שתיהן ספק ולא מצי משעבד בהן מספק כמ"ש התוס' גיטין ל"ח א' ד"ה כל יע"ש היטב וא"כ אמאי לא כופין רבה ומכ"ש אם נאמר דאשה מצווה אשבת עת"ו גיטין מ"א ב' ד"ה או ומשום מדת סדום דבלא"ה לא מצי משעבד נכפייה ולכאורה נתערבו הוה ספק דרבנן לקולא לדעת הר"מ ז"ל אליביה דרשד"ם דאיסור שפחה לבן חורין דרבנן וז"א דחד בחד הוה כגופו של איסור ואף בדרבנן לחומרא כמ"ש הש"ך בי"ד ק"י בקיצור ס"ס דין כ' וכ"א ועמ"ש בפריי שם ואף לשני ב"א אסור ול"ד לקי"א ב' קדירות בש"ך אות י"ט דב' ב"א שרי בזא"ז התם אתחזק היתרא מקרי דב' קדירות בחזקת היתר הוה משא"כ חד בחד שנתערב גוף איסור שנתערב והבן זה א"כ אף בנקיבות אסורות להנשא לבן חורין מספ' וא"ל דמיירי שנתערב ולד שפחה בוולד האדון דמצי משעבד ממ"נ עמ"מ שם הא בורכא חדא דסתמא כתב משמע אף בוולד אחר ועוד לאחר בגרות נכפייה להאדון. והנה אם נאמר דאיסור השפחה מדרבנן להר"מ ז"ל כמו שנראה פט"ו ה"ד מהא"ב קשה אמאי כתב שם בה"ה מי שחציו עבד שבא על א"א אותו ולד אסור בשפחה אמאי משום תקנות הבנים לשתרי שוב ראיתי בב"ש אה"ע סימן ד' אות כ"ח הרגיש בזה יע"ש:

שאלה להר"מ ז"ל פ"ט מה' ט"מ כל ספק מ"ה שריא ומדרבנן אסור אי גם בספק פלוגתא ובעיא דלא אפשטא ג"כ כן ועפר"ח בי"ד ופרויי שם בק"י ופשיטנא לה מהדא שכתב הר"מ ז"ל פט"ו מהא"ב ה"ה מי שחציו עבד שבא על א"א אותו וולד אין תקנה אף בשפחה והא חציו עבד איבעיא דלא אפשטא בגיטין מ"ג א' אי יש לו קידושין על בת ישראל וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ד מה"א הט"ו דהוה קידושי ספק וא"כ אי אין לו קידושין כלל אין הוולד ממזר דמאשת אב יליף דיש לו קידושין על אחרים משא"כ חצי עבד אם נאמר דאין לו קידושין הוה כעכו"ם ועבד על א"א דאין הוולד ממזר והוה ספק ממזר ולשתרי בבת ישראל וכהאי גוונא י"ל אף מדרבנן שרי ש"מ כי התירה התור' ספק ממזר ע"צ הקרי וההזדמן לא בספק פלוגתא ובעיא דלא אפשטא וכ"ש שאר איסורין דמן ממזר יליף כמ"ש הכ"מ שם וצ"ע:

קשיא לי הא דפסקינן באה"ע סימן מ"ד סי"א וסי"ב חצי עבד הוה ספק קידושין הא חציה שפחה מסיק בגיטין מ"ג א' דלא שייר בקנינה ה"נ לא שייר בקנינו וצ"ל כמ"ש הר"ן ז"ל בקידושין זיי"ן דחציה שפחה גזירת הכתוב הוא הביאו הב"ש אות י"ד ודברי הב"ש שם הם בקיצור והכוונה דדעתיה אכולה וה"ק אי בעינא למינסבא אחריתא אבל אם אמר בפירוש שאין מקדש אלא לחציו אין מקודשת ע"ש סימן ל"א) ואכתי ל"ד לש"ח דהתם מאורסת לע"ע דכולה חזיא ליה אבל ח"ש לבן חורין גמור דאינה ראויה לו לכולה מנלן דהוה קידושין וי"ל דלא גרע מחייבי לאוין:

שאלה פנויה שזינתה ב"פ ומופקרת אי שריא לכהן. הנה בט"ז אה"ע סימן כ"ו אות א' כתב מדאמר בהבע"י אין הלכה כר"א הא כר"ע הלכה ולאחר ב"פ הוה זונה ואסורה לכהן ועב"ש סימן י"ו אות י"ט כ"כ בשם סמ"ג ודעת מהרש"ל ז"ל שכ"ה דעת הטור יע"ש אמנם הר"מ ז"ל פח"י מהא"ב ה"ב כתב דאפילו הפקירה לכל לא הוה זונה וכמ"ש המ"מ שם דאין הלכה כר"ע אלא כחכמים דזונה שנבעלה בעילת איסור שא"א להיות בהיתר משא"כ קדשה אלו קידשה היתה מותרת ועמ"ל שם שנסתפק לר"א אי שלא כדרכה או באונס אי עשאה זונה וכתב בד"ה וראיתי בליקוטי כו' ראיה מהבע"י דפריך רב כר"א