שושנת העמקים כט

אבל ביאה א' או ב' לא אבל לא בעינן שתהא מופקרת לכל או עשה עכ"פ יש בפלגש. ומדברי המ"מ פ"א מה"א יראה להר"מ ז"ל פ"א הוה לאו דקדשה. ועכ"מ פט"ו מה' א"ב ה"ב בשם הר"א בנו של הר"מ ז"ל חילק ללקות הוא לוקה משום קדשה אף ביאה א' והיא אינה לוקה עד שתכין לזנות כו' וכעת לא ידענא מנלן זה לחלק בין הוא להיא דמקרא דלא תהיה קדשה ומקרא דלא יהיה קדש לר"ע בסנהדרין ע"ד ב' וכפי הנראה בר"מ ז"ל ה' א"ב פ"א הי"ד אין לחלק. וראיתי לרא"ם ז"ל פ' כי תצא ע"פ לא תהיה קדשה דברים יש בהם מקושי ההבנה דמ"ש דרש"י ור"מ ז"ל בתרתי פליגי דלהר"מ איסור השפחה מ"ה ולאו דלא תהיה קדשה אין בה דלא בבנות ישראל היא (היינו ממ"ש פי"ב מהא"ב הי"ב השפחה יצאה מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא באה לפיכך אסורה לבן חורין ולקי מכות מרדות) ולרש"י ואונקלוס איסור השפחה מד"ס ולוקה משום לא תהיה קדשה דגם היא מבנות ישראל כיון שנתגיירה. ויראה סתירה מיניה וביה איך יאמר שרש"י ואונקלוס מד"ס והא יש לאו דקדשה שוב ראיתי לידי אליהו למהר"א גאליפ"ה ז"ל בדף ק"י ע"ב עמד בזה ולזה יש לנו לומר דאיסור השפחה לבן חורין מד"ס היינו היכא דל"ש איסור קדשה בחציה שפחה וחציה בת חורין דתפסי קידושין במקצת וכי אסרה תורה ביאת עבד ושפחה היכא שאין בהן תפיסת קידושין לגמרי וכדבעינן למימר לקמן בעזה"י. או יאמר דביאת דאיסור השפחה מד"ס היינו ביאה א' וכי אסרה תורה שהפקירה לבן חורין בביאות הרבה וכדבעינן למימר לקמן אי"ה אמנם מ"ש הרא"ם ז"ל דרש"י חולק קשה דלמא רש"י סובר דביאת שפחה מ"ה אסור ולאו בכלל בנות ישראל היא. ולא תהיה קדשה תרגם המתרגם לא תהיה בת ישראל לגבר עבד וכן לאו לא יהיה קדש. ועיין בצידה לדרך פ' כי תצא (הוא בעל באר שבע) הביא מ"ש הר"מ ז"ל פח"י מהא"ב אפילו הפקירה לכל והרי היא קדשה לא נעשית זונה ולמ"ש בשם הר"א בנו של הר"מ ז"ל י"ל היא צריכה להיות מופקרת לכל. ועמ"מ פי"ב הי"א מהא"ב הוכחה דאין בשפחה מלקות מ"ה דשפחה חרופה אין הוא לוקה כ"ש בשפחה וי"ל בביאה א' אין מלקות כ"א בש"ח ובמופקרת להרבה פעמים י"ל יש מלקות מ"ה בשפחה ואיסור השפחות אליביה דהר"מ ז"ל יש בו מחלוקת הרא"ם סובר מ"ה אסור והרשד"ם ז"ל בחי"ד סובר רק מדרבנן. ועיין בר"מ ז"ל פ"ג מהא"ב הי"ג ש"ח המאורסת לע"ע כו' וזה כר"ע בכריתות י"א א' משמע לכאורה דאיסור השפחה מ"ה אסור לבן חורין ומש"ה דוקא מאורסת לע"ע מדלוקה היא והוא מביא קרבן ומ"מ מה בכך דאיסור תורה הרי תופסין קידושין בחציה ור"ע אפשר לשיטתיה דמפיק אזהרה לנשכב מלא תשכב עיין סנהדרין נ"ד א' ואייתר לא יהיה קדש לאיסור שפחה ואין קידושין תופסין בח"ל כו' משא"כ הר"מ ז"ל פוסק קידושין תופסין בח"ל ועוד שאין סובר כאונקלוס:

ודע אם נאמר דאיסור שפחה לדעת הר"מ ז"ל מדרבנן דל"ש קדשה דמבנות ישראל כתיב אבל עבד לבת חורין ד"ת לא תהיה קדשה בדידה ועמ"ש הר"מ ז"ל פי"ב מהא"ב הי"ג אל יהי עון זה קל כו' ובעבד לבת חורין ל"ש שמתיר הבן אלא כה"ג איכא מלקות יע"ש. ולדעת התרגום דלא יהיה קדש קאי אזהרה לזכר שלא ישכב בעילת זנות צ"ל הא דאמר בעכו"ם ל"ז ב' בנותיהן דרבנן היינו בפ"א כמש"ל ועם זה יתישב מ"ש הב"ש באה"ע סי' י"ז אות ו' ראיה לאונקלוס מפרק החולץ מ"ד ב' דאמר שם עכו"ם ועבד על בת ישראל הולד ממזר אף למ"ד אין ממזר מח"ל משמע למ"ד יש ממזר מח"ל עכו"ם ועבד מח"ל ולא מצינו לאו בעבד כ"א לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש יע"ש ומשם י"ל דה"ק למ"ד יש ממזר מח"ל מעכו"ם הוה ממזר ומיהו מהא דאמר התם מ"ה א' דהוולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכ"ג משמע וודאי דאיסור תורה יש ומלקי נמי לקי דאל"כ ליכא ק"ו ולמ"ש י"ל דוודאי עבד לבת חורין יש לאו דלא תהיה קדשה משא"כ שפחה