שושנת העמקים כח

א"כ אלמנה מאירוסין נמי עשה ול"ת כפי ה"א של רבא יבמות כ' ב' ובאמת הדר ביה ונאמר דליכא עשה אם לא שנאמר דתוספת סוברים דכ"ה יש בו עשה דקדושים ומכ"ג הוא דהדר ביה דקדושים קאי אגרושה וחללה זונה לא אלמנה לכ"ג בפ' אמור ודוחק ועוד דלפ"ז גרושה כו' לכ"ה ולכ"ג מ"ה לא רמיא ליבום ובר"מ ז"ל פרק עשירי מהלכות יבום ה"י וי"ג משמע כן ודוק בדבריו שכתב ומה"ד שיתייבמו וקידושין תופסין א"כ קאי אחייבי לאוין וחייבי עשה אמאי וכ"ת קום ועשה דחי לשוא"ת מ"מ אלמנה לכ"ג מן הנשואין אמאי וע"כ מיבמתו מרבי לה יע"ש וצ"ל דה"נ קאמר דמה ראית לרבות חייבי עשה ול"ת משום דח"כ לית בהו תפיסת קידושין בעלמא משא"כ עשה ול"ת תפסי בהו קידושין ואי תפסי בעי יבום עמ"ל מה שנסתפק אין מקומו פה:

ומדברי התוס' יבמות כ' ב' ד"ה אמר למדתי דאין ב' עשין דוחין לעשה ול"ת יע"ש ועדיין יש לספק דאפשר ב' עשין דחין לחד עשה דל"ש מה אולמיה עמ"ל הא"ב ופרשת דרכים דף ס"ט ע"ד חייבי עשה עם ל"ת י"ל דאי מייבם א"צ גט ועיין מהרש"א ז"ל יבמות כ"א ובס' פ"י. ובר"מ ז"ל פ"ו מה' יבום דאין קונה קנין גמור משמע דקצת קנין יש ואי הוה חייב כרת אין קנין כלל ועמ"ל שם בח"ל אם ייבם וגרשה וכנסה אין כרת הואיל ואשתרי ולדידי צ"ע דמתו' יבמות כ"א לא משמע כן הואיל וע"י דחי' לא נעשית כאשתו:

סוף דבר הכל נשמע דעשה אי דחי לב' לאוין לכאורה במחלוקת היא שנויה בנזיר כדאמרן ועשה השוה בכל דחי לעשה שאין שוה בכל דל"ש מה אולמיה כמבואר בב"מ למ"ד א' ועשה ול"ת אין מצטרפין אף לדחות עשה לחוד כמבואר בשיטה מקובצת שם ואי נשים מצוות על לאו שאין שוה בכל בכ"ה עיין בחידושי הרמב"ן יבמות ריש יש מותרות וצ"ע גם עשה שאין שוה בכל כתבנו לעיל דצ"ע ועשה אי דחי לל"ת שיש כרת מחלוקת מהרש"א ומהרש"א ז"ל ריש יבמות ובס' הכריתות כמש"ל ועשה לעשה ול"ת שאין שוין בכל תליא במחלוקת אי מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש כמש"ל אבל אי הל"ת שוה בכל אף דעשה אין שוה תו לא דחי להו עשה שוה בכל. והיכא שיש עשה ול"ת ויש עשה כנגדם אי עבר וקיים העשה אי לקי על הל"פ יש בו מהספק עיין חולין קמ"א ופסחים מ"ז ב' כמש"ל. והיכי דליכא בעידנא יראה דלקי דמכלאים ליכא למילף ועיין פסחים נ"ט א' וזבחים. ל"ג ובספ' ג"ו. ועדיין יש לנו אלו ספיקות עשה ול"ת שהז"ג ויש עשה שאין הז"ג ואשה עברה ועשתה העשה שאין ז"ג אי לקי על הל"ת ע' תו' קידושין ל"ג א' ד"ה מעקה ועשה דעדיף מחבריה אי דוחה לכ' עשין. ועשה דאין שוה בכל דוחה לל"ת ששוה בכל היינו למ"ד מכלאים ונשים פטורות אבל למ"ד חייבות או מזקנו אפשר דווקא עשה השוה בכל. וע' תו' יבמות ונזיר מ"א ומ"ח ונ"ח והנה ביש ב' עשין ושניהם קום ועשה מה אולמי' צ"ע דלכאורה יש ברירה בידו לעשות איזה שירצה ואי א' הגיע זמן וא' לא הגיע יקיים אותה שהגיע זמן ואי א' קום ועשה וא' שוא"ת למ"ד דחי לשוא"ת שפיר ולמ"ד דלא דחי שוא"ת עדיף ועיין שיטה מקובצת ב"מ למ"ד וצ"ע בכל זה:

כלל ד בו ראיתי לבאר לשון הר"מ ז"ל פ"א מה"א ה"ד ופ"ב מהלכות נערה ובתולה הי"ז ופי"ב מהל' א"ב הי"א וי"ב וי"ג וי"ד הנה פ"א מה"א משמע דעת הר"מ ז"ל אפילו ביאה א' ולא הפקירה לכל הוה קדישה ובהל' נו"ב משמע דבעינן שתהיה מופקרת לכל ובכ"מ כתב שסמך בפ"א מה"א על הלכות נו"ב. והנה פ"ד מה' מלכים (פ"ד) כתב הר"מ ז"ל פלגש אסור להדיוט הביאו ג"כ הכ"מ פ"א מה"א משמע דאף אין מופקרת לכל. ודברי הר"א ז"ל נראים ג"כ כסותרים דפ"א מה"א כתב שתהא מופקרת לכל ובהל' נו"ב הטיל עוד תנאי שתהא עומדת בקובה של זונות. והנה פלגש י"ל כל שמפקרת עצמה אף לאדם א' הוה קדשה