שושנת העמקים כו

והבן:

עיין בס' הכריתות ש"ג סימן קס"ג כתב בפירוש דעשה דחי ל"ת שיש כרת וזה כמהרש"ל ביבמות ג' ב' בתוס' ד"ה ל"ת ומ"מ צ"ע דרבא דהוא בתרא אמר ערוה ל"צ קרא ומה לי חומרא רבה או זוטא לא קאי במסקנא:

עוד אבאר לך הא דאמרינן אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה פירש בפ"י הביאותיו לעיל אמנם הרשב"א ושאר מפרשים פירשו בפשיטות דעשה דתליא ברצון אדם קיל ולא דחי ללאו אף אי אמרה בעינא והקשה בשיטה מקובצת ב"מ דא"כ מ"ע דכיבוד דתליא ברצון אדם למה קרא דלא דחי יע"ש ועיין ביבמות כ' ב' הקשה ריב"א כיון דאין מתעברת מביאה א' וביאה שניה אסורה משמע דאי הוה ביאה שניה מותרת א"ש והא בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה ועוד דאין אשה מתעברת בהעראה ולא הוה בעידנא וכפי מה שתי' הר"י שם א"ש דבעינן שיהא היבם ויבמה ראוין להקמת שם ועיין גיטין מ"א א' בתוס' ד"ה לישא שכתב דבגמר ביאה ראוי' להתעבר. וע"ש ע"ב חילוקי דינים בין עשה דפשיעה ואי"ה במ"א יבואר עוד:

ואגב גררא ראיתי להביא כאן מ"ש המ"ל פ"א מה' נערה ובתולה ופ"ז מה' תרומות פלפל אי איסור דרבנן הוה כד"ת יע"ש ומשניות י"ל יש כח ביד חכמינו ז"ל בשוא"ת אמנם בה' פרה אדומה פי"ג והוא משנה פי"א דפרה דבילה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה חייב מיתה וכתב הר"י קרקו"ס ז"ל דא"ל דהמים נטמאו וטמאו לדבילה דמ"מ המים גופא אה"ט לטמא אדם וכלים וכ"ש אוכלין ואמאי לא נטמא הדבילה בנפילת' למים ויהיה פטור ממיתה כדין האוכל תרומה טמאה מקרא דמתו בו כי יחללוהו פרט כו' ונהי דהא ל"ק בשעה שאוכלה נטמאת דנגע בה די"ל טומאה ואכילה באין כא' אפשר דחייב כה"ג או דטמא מקודם מ"מ קשה כיון דנפלה למי חטאת נטמאה מיד ואיך יחייב האוכלה אותה ואם נאמר דשלא בכונת מגע לא נטמאת זה ליתא דכ"ש מאדם וכלים ופרה ששתה מי חטאת כו' ונהי דאדם לא נגע במים דאל"כ טימא למים אח"כ אלא הוציא בכוש או קיסם מ"מ הדבילה תטמא למים ואיך יאמר הר"י בטהורה המים טהורים וגם על ת"ק קשה איך אוכלה חייב מיתה הא המים נפסלו בהגיעם לדבילה דהדבילה טמאה ומטמאה למים ואם נאמר דגזירת הכתוב הוא דמי חטאת מטמאין אחרים והם אינם מיטמאין בנגיעה זו למי חטאת בב"א מ"מ קשה הדבילה טמאה שנגעה במי חטאת ואיך יתחייב האוכלה מיתה תרומה טמאה פטור וזו קושית הר"ש בפי' המשניות וע"ש בר"מ ז"ל שכתב שיטמא בעת אוכלה אותה ובר"ש שהביא התוספתא יע"ש וצ"ע:

ודע שסבור הייתי לומר מ"ש הר"מ ז"ל בה' נערה ובתולה פ"א היתה אסורה אפילו מחייבי עשה או שניה לא ישאנ"ה נמצא דבר ערוה ה"ז יגרשנה בחייבי עשה כתב לא ישאנה הא נשא אין מגרשה דאיכא עשה ול"ת לא יוכל לשלחה ועשה ול"ת אלימי בהצטרפם יחד מעשה לחוד ואף שכתב רש"י ו"ל ב"מ מ' א' דאין מצטרפין היינו נגד עשה ול"ת כמש"ל ובפירוש אי אמרה לא בעינא היינו כפי' הרשב"א ז"ל דעשה דתליא ברצון לא יליף מכלאים משא"כ עשה החמור לעשה הקל א"צ למילף מכלאים דסברא הוא דעשה לל"ת צריך קרא דל"ת חמור וא"כ אף בכה"ג אפשר דדחי משא"כ לכנוס מה אולמיה דלא כס' הרשב"א ז"ל שהובא במ"ל פ"א מה' נו"ב דקום ועשה לא דחי לשוא"ת וה"ה שניה יש כח ביד חז"ל בשוא"ת משא"כ לגרש עיקר דבר מ"ה בקום ועשה משא"כ נמצא דבר ערוה דאיכא עשה ול"ת כמ"ש בתוס' כתובות שם יגרשנה אלא שזה אינו דהא כתב בהלכה זיי"ן דכ"ג שאנס בתולה אם כנס מוציא בגט והדברים ק"ו ומה בעולה לכ"ג דליכא כ"א עשה לגבי דידיה כפי צד הא' שצידדנו לעיל וכשמגרשה עובר בעשה ול"ת אלמא דאין עשה ול"ת דוחין לעשה דבתולה שאין שוה בכל והטעם דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה ואפשר לקיים שניהם מקרי (או מקרא אשה הראוי לו) וכן יראה ממ"ש הר"מ ז"ל פ"ג מה' אלו ולמה לא ידחו במוציא ש"ר