שושנת העמקים כ

בציצית וכמש"ל. ואם באנו להשוות דברי ר"י שבמרדכי עם דברי ר"י שבתו' יבמות צריכין אנו לומר דאף דציצית מ"ע לעשות לא שלא ללבוש אפ"ה הוה קום ועשה דל"ד לפסח הזאה בשבת שיושב ואין עושה מעשה לבטל מ"ע דפסח וממילא בטל יש כח ביד חז"ל לעקור דבר מ"ה בשוא"ת משא"כ ציצית בלבישתו עושה מעשה לבטל מ"ע לא ליכסי ולא יבטל מ"ע ציצית הוה קום ועשה ולזה הוצרכו לומר דבשעת עיטוף אין שום חיוב והשהייה אח"כ לא חשיב מעשה ול"ד לכלאים וזה שנמשך קושיא שניה מכלאים כמש"ל וע"ז תירצו מה שתירצו ואפ"ה כתב שפיר ר"י שבמרדכי הלובש בשבת שרי דא"א לעשות ציצית משא"כ בחול אסור דקום ועשה הוה אי לאו דכתבו התוס' ביבמות דהוה שוא"ת דבשעת העיטוף אין חיוב ול"ד לכלאים ונאמר דברי ר"י שבמרדכי א' הוא עם מ"ש התוס' ולא נצטרך לומר דב' ר"י הם. וממ"א משמע דשוא"ת הוה דלא אסרה התורה כו' והרכיב דברי שבמרדכי עם ד"ה אהדדי. והמעיין בתוס' יראה כמש"ל דמש"ה הוה שוא"ת דבשעת העיטוף אין חיוב תו לא הוה השהייה מעשה. ול"ד לכלאים שלבש באיסור:

ומעתה אבוא לבאר דברי המרדכי וז"ל גרסינן במנחות שלהי הקומץ שאני כרמלית דרבנן אומר הר"ר שלמה מדריו"ש שאסור ללבוש אם יפסק חוט של טלית שאם לובשו עובר בעשה והשיב ר"י דליתא מהא דלא הוה שדי בכרמלית דרבנן אלא דאין איסור שלא ללבוש אלא שיעשה ציצית ובשבת א"א דאטו אסור לכנוס לבית שאין בו מזוזה או מעקה (בב"י לא הביא זה אטו אסור לבית ובמרדכי כתוב זה והמ"א הביאו) והנה מה דהוכיח הר"י דליתא להא דהר"ש מדריו"ש מהא דאיפסק ליה חוטא בכרמלית לא ידענא מה הוא דאי מה דמשני כרמלית דרבנן ואכתי הוה איסור תורה מה שהולך בלא ציצית ואמאי לא שדי ליה והא מסיק ביבמות ציצית הוה שוא"ת ודוחה אף ד"ת כדמסיק בברכות כ' ב' מלאחותו ומעיקרא ל"ק ליה ממה שהיה הולך בלא ציצית רק טלטל הוה קום ועשה משני כרמלית דרבנן. וכ"ת דהר"ש מדריו"ש אוסר ללובשו בבית הכנסת דאיכא כ"ה ור"י התיר היכא דאיכא כ"ה דאיסורא דרבנן מיהו איכא וכפי הנראה ממרוצת דברי המ"א בסימן י"ג אות ח' דר"י ותשו' אשכנזית ל"פ אהדדי ולכ"ע איכא איסור דרבנן ובשבת שרי מ"מ מה קשיא ליה אי דקשיא לי' מדחזינן דלא פשט טליתו שהלך בלא ציצית אלמא שוא"ת הוה לאותביה מיבמות דאמר שוא"ת הוה וברכות כ' דשוא"ת שרי ועוד הל"ל בקיצור מיבמות שוא"ת הוה ושרי ר"ה וגם בחול לשתרי כקושית המ"א. ולכאורה דר"י סובר דציצית שוא"ת מטעמא דלא הזהירה התורה כו' ובקושייתו היה סבור דציצית קום ועשה הוה שהזהירה תורה שלא ללבוש בלא ציצית או הלבישה או השהייה אח"כ ומש"ה הקשה להר"ש מדריו"ש ממנחות שהלך בלא ציצית דהוה קום ועשה וה"ה דהמ"ל מיבמות ומש"ה כתב דאין איסור ללבוש בלא ציצית אלא מ"ע שיעשה ציצית ובשבת א"א וכ"ה דוחה דרבנן אמנם כבר כתבנו דהוה קום ועשה מה שלובש בגד בלא ציצית ומבטל מ"ע דציצית והא דהוה שוא"ת כמ"ש התוס' ביבמות דהלבישה בשעת עיטוף לא מחייב והשהייה לא חשיב תו מעשה וא"כ אדרבה משלהי הקומץ אין קושיא דהלבישה בהיתר היה ואח"כ אפסיק ציצית הוה שוא"ת משא"כ ללבוש מתחלה באסור י"ל קום ועשה הוה ומההוא דיבמות הוה לאקשוי וכדכתיבנא אשר ע"כ נראה לומר דר"ת ור"י סוברים דהא דכ"ה בשוא"ת אף מצות ד"ת היינו גנאי גדול ודרבנן אף בגנאי קטן כמ"ש כ"ז המ"א שם וא"כ שפיר הקשה לו להר"ש מדריו"ש שסובר שאסור ללבוש בגד בלא ציצית אף בשבת ושוא"ת הוה דמשעת עיטוף לית איסור כ"א הלבישה אח"כ והוה שוא"ת השהי' כמ"ש התו' ביבמות וגנאי קטן לא הותר שוא"ת קשה מהקומץ למה לא שדי הטלית העליון בכרמלית שהולך בלא ציצית דהוי ד"ת ושוא"ת בגנאי קטן כהתם אין דוחה אלא ש"מ בשבת אין איסור מ"ה כ"א דרבנן ומש"ה אף גנאי קטן דוחה כ"ה