שושנת העמקים יח

באופן א' שיתן לכהן אחר לשחוט. ואני כעת מסופק בזה אי בלאוין שאין לוקין אי בעינן בעידנא ולא מצאתי גילוי לדין זה. והנה יש כדמות ראיה ממ"ש הכ"מ פ"ג מה' חמץ ומצה ה"ח ובמ"א א"ח תמ"ו אות ב' בשם מהר"מ ז"ל דהא דלא דחי עשה דתשביתו המוצא חמץ בי"ט כופה כלי משום דבעידנא דמטלטל לא מקיים עשה תשביתו ואף בלא בטלו יע"ש ולכאורה יראה דה"ק כיון בשל תורה כה"ג לא הוה דחי חז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה או כשיטת הר"מ ז"ל בשורש הא' דכל דרבנן ד"ת ממש הם מלאו דלא תסור והקילו בספיקן דהכי אתנו ולאו שבכללות כזה אפילו חדא לא לקי או הכי אתנו וא"כ ש"מ לכאו' דאף לאוין שאין לוקין עליהם בעינן בעידנא ומיהו אי אמרינן דמילי דרבנן יש בהן לאו דלא תסור ועשה עפ"י התורה אשר יורוך ל"ק לדחי עשה דתשביתו לעשה ול"ת דד"ס ולקמן אבאר לשון המ"א בא"ח תמ"ו ואי"ה בכלל אחר אכתוב מזה. ועיין בה' ק"פ בהזאה:

ואני תמה הא דאמרינן בכמה דוכתי דבעינן בעידנא והוא מוסכם ואמאי הא עיקר ילפותא דעשה דחי לל"ת מכלאים בציצית והתם בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה כמ"ש התוספת ביבמות צ' ד"ה כולהו דציצית הוה שוא"ת הציצית לא מתחיל אלא לאחר שלבש דכסותך משמע שלבש כבר א"כ כלאים מתחיל האיסור בהעלאה ועשה לאחר שלבש ולא הוה בעידנא וע"ש בתוס' דמש"ה הוה כלאים קום ועשה ולא יצויר בעידנא. וסבור הייתי לומר דלמ"ד מראשו יליף הוה בעידנא ועיין תוס' יבמות ה' א' ד"ה מה משא"כ למ"ד מציצית אה"נ דלא בעינן בעידנא אלא שזה לא ניתן להאמר כלל דבשבת קל"ב ב' וביצה ח' וכמה דוכתי מזכיר אימר דאמרינן כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית ואיך יצויר כלאים בציצית בעידנא כאמור. הן אמת שהתוס' ביבמות הניחו בצ"ע דמברכין להתעטף אשר ע"כ היה נראה לומר דלשיטת רש"י במנחות מ' א' פירש"י דסדין בציצית אסור בכלאים מטעם גזירה והקושיא ביבמות בעאי לאותביה כלאים היינו למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפ"ה פטרי חז"ל לסדין פשתן מציצית תכלת שהוא עיקר המצוה אלמא אתי דרבנן ומפקי ד"ת ושפיר תירץ שוא"ת שאני דמה שמניח בקופסא טלית בת ד' כנפות בלא ציצית שוא"ת הוה ולמ"ד ציצית חובת גברא הוא וכן הלכה אה"נ דמשעת העיטוף חייב בציצית והוה בעידנא וכ"ש למ"ד חובת טלית דהוה בעידנא והתוס' לשיטתם שם ד"ה סדין דהקשו א"כ תקשי למ"ד חובת גברא מב"ש ומב"ה ופירשו בע"א דב"ש פטרי אפילו ממינם ציצית פשתן ומש"ה אמר ב"ש פוטרי"ם כו' דלמא אתי למעבד תכלת ומקשה ביבמות מסדין בציצית דמ"ה מחייבא ומדרבנן פטור אף במינם ולובש בגד בלא ציצית לפיר"ת במנחות ואתי דרבנן ומפקי ד"ת ומשני שוא"ת שאני וע"ז הקשו התוס' שפיר הא הוה קום ועשה משא"כ לרש"י הקושיא והתי' למ"ד חובת טלית הוה שוא"ת מה שמונח בקופסא בלא ציצית או בלא תכלת שהוא עיקר המצוה ואה"כ לרש"י אסור ללבוש טלית של פשתן בלא ציצית כלל והבן זה והנה התוס' שם סיימו שם ומלשון להתעטף מוכיח בה"ג דציצית חובת גברא הוא עכ"ל ולכאורה דבריהם מקושי ההבנה מאי בעי בזה אי לחזק הקושיא דבשעת עיטוף בא חיוב ציצית הא כבר הוקשה להם מקודם ולמ"ש א"ש דהכי קשיא להו מדמברכין להתעטף א"כ הוה ציצית קום ועשה וכ"ת דהלכתא כשמואל במנחות מ"א א' דציצית חובת טלית הוא וא"כ הא דאמר בעי לאותבך סדין בציצית היינו מכלי קופסא שפטורין מכל וכל או עכ"פ מתכלת דהוא עיקר מצות ציצית והוה קשיא ליה איך עקר דרבנן למצוה ד"ת אלא דציצית שוא"ת הוה אבל לבה"ג דהוכיח דציצית חובת גברא הוה קשה וכאמור סוף דבר הכל נשמע למ"ד ציצית חובת גברא הקושיא בכאן מכלי קופסא ומשני שפיר שוא"ת שאני ואה"נ דאסור ללבוש טלית פשתן בלא תכלת בזמן דאיכא תכלת אלא יעשה טלית צמר או שאר מינין למ"ד שאר מינין חייבין ד"ת עיין יבמות ה' א' וא"ח סימן ח' ולמ"ד ציצית חובת גברא הוא ע"כ הא דפריך סדין בציצית היינו