שושנת העמקים יז

ביאור דבריהם הכין הוא דהוקשה להם הא דאמר ל"צ דעבר ושקליה דלאו עבר דמשמע דכל דלא עבר ושקליה איתא ללאו גם עבריה משמע שעבר ללאו וז"א דהלאו כמאן דליתא דמי גם עיקר קושית המקשן בהא דפריך עשה ול"ת היינו מאי אולמי' האי עשה מהאי והלאו כמאן דליתא דמי וא"כ מאי משני דעבר ושקליה דהלאו עברה אכתי מאי אולמיה גם בתירץ שנטלה ע"מ לשלחה עד שהקשה לו מאי אולמיה והא תחלת דבריו ג"כ משום מאי אולמיה ומ"ש בתירוצם יתישב זה דודאי דנהי דלא לקי מ"מ תרין איסורין יש עשה ול"ת ופריך דאין עשה דוחה עשה ול"ת תרוייהו כהדדי ומשני דעבר ושקלה שהלאו עברה ועביד איסורא וה"א עשה דחי לעשה והקשה מאי אולמיה ומשני גדול השלום. ואפ"ה צריך לאוקמיה דנטלה ע"מ לשלחה דאל"ה אף עשה החמורה לא דחי לעשה הקלה כיון שיש לאו עמה זולת עשה דכרת כמ"ש התוס' בזבחים ל"ג ב' ד"ה לענין עמ"ש לקמן אי"ה ולריב"א אפשר אף עשה דכרת לא דחי כמו שיראה הרואה בפסחים נ"ט א' ד"ה אתי והבן. ומ"מ קשיא לי מה פריך למ"ד בטלו מא"ל והא כיון דעבר בלאו אף שמקיים העשה אח"כ מ"מ לא מנתק האיסור שעבר עמ"ל פ"א מה' חמץ ומצה ה"ג ולענין מלקות בלא"ה לא לקי לריב"א. ועוד קשיא לי איך הונח להם בתירוץ זה לפירב"א דאכתי מה פריך עשה ול"ת ומאי קושיא והא צריך קרא דלילקי אף במקום מצוה דאי לאו קרא דתשלח לא הוה לקי כמו חרישה לפי' ריב"א וכ"ת דקשיא ליה דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה דשילוח הקן דע"כ לציפור השחוטה קבעי לה דאי לשילוח אפשר לקיים שניהן וכיון דכן פריך שפיר למה לי תשלח לדבר מצוה דתיפוק ליה דבעידניה דמעקר לאו לא מקיים עשה דשילוח הקן א"כ גם קושייתם יש לתרץ הא דאמר ל"צ דלאו עברה דכ"ז דלא עבר ללאו לקי ג"כ דלא הוה בעידניה:

הן אמת למ"ש בשו"ת ח"צ ז"ל סימן פ"ג דהמשלח האם ובנים לא קיים מ"ע כפי מה שנסתפקו חכמי לובלין יע"ש היה אפשר לאשכוחי בעידניה דמעקר לאו מקיים עשה כו' אלא שאני רואה שהסברא להיפך דאי במשלח שניהם לא מקיים מ"ע לא הוה מקשה הגמרא מידי דאין עשה דוחה עשה ול"ת דהא משכחת לה דבעי להו האם והבן לשילוח ב' מצורעים או שהיתה האם טריפה וכדומה והבן דלאו לא תקח ליכא דלקחה ע"מ לשלחה אלא שאין מקיים העשה דמשלח גם הבן וה"א לדחי עשה דגדול השלום לעשה כו' קמ"ל תשלח לדבר מצוה ולזה יש לנו לומר דאפשר לקיים שניהם ליקח הבנים ולשלח האם ואח"כ ישלחם לטהרת מצורע וכל היכא דאפשר לקיים שניהם אף עשה החמור להקלה לא דחי דמ"ש וכדר"ל ומ"מ מה שהקשינו קשה. והנה רש"י פירש שם לדבר מצוה לטהרת מצורע וקן יולדת ובס' פורת יוסף כתבנו בזה. ומ"מ לא ביאר אי לשילוח קא בעי לה אבל ממ"ש קן יולד' הרי בעידני' דמעקר לאו לא מקיי' עשה דטהרת יולדת וא"כ בלאו קושיא עשה ול"ת מצי לאקשוי והא בעינא בעידנא עת"ו פסחים נ"ט א' הביאותיו לעיל. וסבור הייתי לומר שמ"ש התוס' בפסחים שם לחלק בין ל"ת החמור בעינן בעידנא ועשה הקל לא בעינא בעידנא וביבמות ז' א' ל"ת חמור מעשה פירש"י ז"ל דלוקין עליה וא"כ בלאוין שאין לוקין עליהם אפשר אין להם עדיפות מעשה וכה"ג לא בעינן בעידנא ופריך שפיר עשה ול"ת הוא הא משום בעידנא עשה ול"ת דשילוח הקן לא לקי עליה דניתוק הוא וכ"ת הא צריך לקיים העשה י"ל למ"ד בטלו בידים דוקא הא לא"ה לא לקי עליה וא"כ יתן לכהן אחר לשחוט וכר"י דאמר הכין אם מתה או שחטה אחר פטור או דקבעי לה לשילוח של מצורע אלא דצריך שישחוט הציפור הא' ויטבול בדמיו הציפור החי יע"ש בר"מ ז"ל ה' ט"ץ וא"כ אח"כ ישלח אלא לע"ע אין מקיים עשה ול"ת וא"כ ודאי לא לקי ולא חמור מעשה ולא בעינן בעידנא ומש"ה לא מקשה אלא עשה ול"ת הוא וכ"ת אי ברוצה לשלח אח"כ לא יעקר כלל הלאו של לא תקח כנראה מדברי המ"ל בפ"א מחמץ ומצה הביאותיו לעיל י"ל לדידיה יצויר כמ"ש