שושנת העמקים טז

רק טומאה דרבנן אשר לכאורה נראה בעליל דלהר"מ ז"ל כל דבר הנלמוד בי"ג מדות מדרבנן ממש שוב ראיתי בקרית ספר למהר"מ מטראני ז"ל עמד בזה ותירוצו לא הבנתי וז"ל שם מפץ במת יליף מג"ש משרץ ושרץ מק"ו מזב כו' והרב ז"ל כתב שטומאת מפץ במת ושאר טומאות מדבריהם ככל פשוטי כלי עץ ונראה דמיירי במפץ של שיפה ושל גמי כפיר"ת ז"ל בפר"ע דטומאתן מדרבנן לבד טומאת מדרס והא דיליף מפכין לשאר טומאות היינו במפץ קנים אם עשאן לשכיבה דמטמא מדרס מטמא נמי שאר טומאות דשל קנים דקתני כלים פט"ז דטהורה היינו כשאין ראוין למדרס עכ"ל הנה לכאורה יאמר דה"ק דהא דיליף מפץ במת מזב היינו בעץ דמטמא מדרס מ"ה דיש לו טהרה במקוה הואיל ובמינו כו' ושל שיפה וגמי אין לו טהרה במקוה גם במדרס אין טמא מ"ה וז"ש בקרית ספר בשיפה וגמי דטומאתן מדרבנן לב"ד טומאת מדרס ירצה בזה דשיפה וגמי טומאתן מדרבנן לב"ד ולא מ"ה אף בטומאת מדרס וכאילו חסר ב' מן מלת טומאת הא ודאי קשיא שהרי הר"מ ז"ל אומר בפירוש המפץ שאורגין מן החבלים ומן הסוף כו' מת טמא במדרס מ"ה כו' ואי לומר דבשיפה וגמי מת טמא במדרס מ"ה הואיל ובמינו ר"ל מין מחצלת של עץ כו' או כדרבא עיין שבת פ"ד ב' אפ"ה במת אין טמא מפץ של גמי דאין לו טהרה במקוה ואין נעשה אב תו א"א למילף במת שיהא טמא טומאת ערב (כדין ראשון ע' תוס' ב"ק כ"ה ב' ד"ה בקמייתא) וקרא כתיב וכבסתם כו' כל טומאת מת אין פחות מזיי"ן והלכך אף טומאת ערב לית ליה גם זה אינו דנהי דיוכיח ליכא מגמי דמה לגמי שכן אין נעשה אה"ט מ"א הא כ"ח טמא במת טומאת ערב וע"כ קרא דכבסתם כל היכא דאיכא לרבויי מרבינן הא לא"ה עכ"פ טומאת ערב יש במת באופן שדבריו צ"ע וישוב דעת:

עיין סנהדרין ע"ח ובר"מ פ"י מה' נזקי ממון ה"ז פסק כרב אשי בהיקש אף דל"ש הטעם בשור כמו באדם כמ"ש התוס' שם אפ"ה פטור דאין היקש למחצה ועיין פני יהושע ריש קידושין בהיקש ויצאה והיתה דמשמע כל דל"ש הטעם אין למידין היקש ומיהו הר"מ ז"ל כתב דבעליו כמת חשובים ואין צריכים מיתה ירצה מיתה ב"ש וא"כ א"ש דלאו מהיקשא הוא אלא הואיל ואלו בעלים טריפה ל"ש מיתה ב"ש ה"ה שור כה"ג פטור וחד טעמא הוא וע"ש רש"י ד"ה וגם קשה דשייך לרבא ולא משמע כמ"ש ותוס' ד"ה שור קשה תקשי להו מריש סנהדרין ב' א' ולא מרש"י דרבנן פליגי כו' ועיין קידושין ד' ב' ד"ה מעיקרא והבן:

כלל ב אדבר בו בענין דחיית עשה לל"ת ובס' גנת וורדים כלל ט' כתבנו בזה עתה ראיתי להאריך בו כי יש בו כמה ספיקות ואבארם אחת אל אחת בעזה"י. הספק הא' אם עשה דחי לכמה לאוין או רק ללאו אחד ובספר ג"ו כתבנו בפשיטות דדחי לכמה לאוין וכ"כ בפני יהושע כמה פעמים עתה ראיתי שיש לעיין בזה. הספק הב' דאין עשה דוחה לעשה ול"ת אם הוא דוקא בשווין בכל או אף עשה ול"ת שאין שווין בכל אפ"ה אין עשה דוחה אותם. הספק הג' הא דקיי"ל דעשה דחי לל"ת בעינן בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ועשה החמור לעשה הקל דחי ולא בעינן בעידנא כמו שיראה הרואה פסחים נ"ט א' בתוס' ד"ה אתי אם בלאוין שאין לוקין עליהם אי בעינן בעידנא או לאו ועיין בר"מ ז"ל פי"ח מה' סנהדרין. הספק הד' הא דאין עשה דחי לעשה בשניהם שווין אם יש עם העשה ל"ת אפשר דחי לעשה חברתה א"ד לאו דוקא חמורה לקלה דחי כמו כרת וגדול השלום ועשה דרבים. הספק הה' עשה שיש לו עדיפות מחבירו אם מצי דחי לב' עשין או לאו:

והנה בהתרת ספיקות אלו ראיתי להקדים מה שנסתפקנו בספק השני דע שבחולין קמ"א א' בתוס' ד"ה לא הקשו עפ"י ריב"א ובס' ג"ו כתבנו קצת וכאן אבאר.