שושנת העמקים יד

שם קרבן אהרן דאין דנין ק"ו מהלכה עד שיהא חומרת הלמד וחומרת המלמד מפורש בקרא יע"ש. עד"מ עצם כשעורה יש בה קולא שאין מטמא באהל ויש בה חומרא שנזיר מגלח על מגע ומשא ורביעית דם יש בה חומרא שמטמא באוהל ואנו רוצים ללמוד שיהא הנזיר מגלח על מגע ומשא של רביעית דם אז בעינן שיהיו שניהם מפורשים בקרא ר"ל חומרת המלמד דהיינו שיהיה מפורש שהנזיר מגלח על עצם כשעורה וחומרת הלמד דהיינו שרביעית דם מטמא באהל אבל לא נחוש לקולת המלמד דהיינו מה שאין עצם כשעורה מטמא באוהל הוא הלמ"מ אפ"ה למידין ק"ו. ולדידי אין זה מההכר' דאימא בעל האבעיא מסופק אי תליא מלתא בחומרת המלמד דוקא או אף בחומרת הלמד תליא מלתא והמתרץ השיב לו דעיקר קפידא בחומרת המלמד ולא נחוש לחומרת הלמד אם הוא בקרא מפורש או הלמ"מ כמו שאין חוששין בקולת המלמד. ומודינא דאי כל דינו של הלמד לא מפורש בהלמ"מ רק אנן ילפינן בק"ו עד"מ אי רביעית דם לא היה כתוב בתורה כלל שמטמא במגע ומשא רק מהלמ"מ שמטמא במגע ומשא ואהל לא היינו יליף בק"ו שהנזיר מגלח עליו במגע ומשא של רביעית דם. ובסוטה כ"ח א' מסיק דספק טומאה ברה"י בוודאי יליף לה ק"ו מסוטה (ואף דמדר"ג נפקא התם בסוטה לא אצטריך אלא לטהר ברה"ר כדמסיק התם דף כ"ט י"ל דסתמא דתלמודא מסיק הכי אבל ברייתא לא ס"ל דר"ג כלל וכמוהו בקידושין ד' ב' ואיצטריך כי יקח דסתמא דתלמודא מסיק הכי יע"ש היטב) ולפ"ז א"ש ההוא דתוספתא פ"ג דמקוואות יש בה כזית ספיקו טמא לפי שעקרו מ"ה דמשמע דאי לאו עקרו מ"ה דהיינו שלא היה כתוב בתורה כלל דמת מטמא רק הכל הלמ"מ היה ספיקו טהור דהוה מוקמינן גברא אחזקה ומסוטה לא יליף דאין דנין ק"ו מהלכה וכאמור ולעולם הלמ"מ כל דין תורה לו וספיקו לחומרא. שוב עיינתי בר"מ ז"ל פ"ח ממקואות ה"ז כ' וז"ל ספק כשפופרת הנוד ספק טמא לפי שעקרו מד"ת כו' עכ"ל וסובר דתוספתא מפרש לכל המשנה דבספק כשפופרת הנוד נמי מה"ט דעקרו ד"ת ואמאי א"נ הוה עיקר טבילה מהלמ"מ אפ"ה הוה ספיקו טמא ובלאו ק"ו מסוטה דאוקמיה גברא בחזקת טמא. וכ"ת דהר"מ ז"ל לשיטתיה דספק מדרבנן אסור ולא החמירו חז"ל אלא מה דמפורש בקרא לא הלמ"מ הא בורכא דבחזקה כי הכא אף הר"מ ז"ל מודה דמ"ה כוודאי:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש בס' ג"ו כלל ל"ג מתוס' ב"ק כ"ו דעושין יוכיח מהלכה לחזק הק"ו ושם נסתפקנו קצת בדבר זה ואמנם החלטנו דעושין יוכיח מהלכה לבטל הק"ו עתה ראיתי כי נהפוך הוא לחזק הק"ו דדנין יוכיח מהלכה כיון דעיקר ילפותא ממלמד הראשון שמפורש בקרא אבל אין עושין יוכיח מהלכה לבטל הק"ו ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' סוטה כ"ח א' ד"ה אינו וכפי הגהות מהרש"א ז"ל יע"ש היטב והביא ראיה מס' הכריתות דכתב בבתי מדות בית א' סעיף ט' מכאן כו' וכן אין דנין יוכיח מהלכה הרי יוכיח לבטל הק"ו אין דנין מהלכה ולחזק דנין מהלכה כמ"ש התו' ב"ק כ"ו וטעמא של דבר לא הבנתי דיוכיח לבטל הק"ו לאו ילפותא כלל ומ"ש מהרש"א ז"ל שבכל יוכיח אנו אומרים אף אני אביא פלוני כו' א"י דודאי לקולא ולחומרא ילפינן לחומרא והיוכיח רק לבטל הק"ו ואמאי אין עושין מהלכה. ואמנם אחר העיון יראה דל"ד הך יוכיח לשאר יוכיחין דודאי נזיר ועושה פסח ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא כודאי ונזיר מגלח עליו עיין ריש פרק שני נזירים תוס' ד"ה באומר וטומאת התהום הוא דוקא בדבר שלא היה ידוע לשום אדם שהיה מכוסה ועיין בלח"מ פ"ז מהלכות נזירות הי"ט דתוס' סוברים טומאת התהום אף שהאהיל אין מגלח עליו והתוס' בכאן ע"כ סברו כפי' הר"מ ז"ל דטומאת התהום היינו בספק האהיל ומ"מ היוכיח לאו לבטל הק"ו מכל וכל דאף בנזיר ועושה פסח בספק ברה"י טמא ומגלח כשהוא מגולה וא"כ שפיר יליף מסוטה דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא מצד הסברא אין לחלק בין מכוסה ומגולה וע"כ היוכיח הוא דלילף עכ"פ מנזיר דהיכא דמכוסה בקרקע ספיקו טהור ברה"י ע"ז שפיר כתבו התוס'