שושנת העמקים קלז

הב"ש עמ"ש הרשב"א בד' שיטות בגיטין ע' ב' דמדברי התו' (אינם תו' שלפנינו) אין קפידא רק שעת כתיבה כו' והב"י הביאו בקכ"א וא"כ שפיר כתב הב"ש דבעת נתינה לחוד אין שפוי י"ל דמודה דטור דמדרבנן הוא אמנם תמוה הוא. ושוב ראיתי בגט פשוט בקכ"א למהר"ם בן חביב ז"ל תמה בזה והפני יהושע בגיטין שם כתב דאדרבה כתיבה הוא משום לאת דנתינה וכתב ונתן דבעינן שיהא ראוי בשעת כתיבה לנתינה למ"ד אין שליחות בכתיבה יע"ש:

וראיתי בשו"ת בית אברהם תשובה אחת כמדומה לרבינו הגדול הגאון מוהרר חיים כהן רפאפורט ז"ל אב"ד דק"ק לבוב והגליל (אין מצוי שו"ת בית אברהם כעת ח"י) וז"ל שם מ"ש הרב המחבר ספר פני יהושע הטעם דכתב ונתן בעינן שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה אין ממש בדברים אלו שנתן טעם מסברא דנפשי' כמאמר חז"ל יושב ודורש כמשה מפי הגבורה שלא נמצא דבר זה בשום פוסק ראשון ואחרון עכ"ל הנה מצאתי להמבי"ט בקרית ספר פרק שלישי ה"ו מה"ג עמ"ש הר"מ ז"ל אמר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאשנה כתב אע"ג דנכתב לשמה הואיל וכתיב ונת"ן וכשנכתב לא היה ראוי לגירושין יע"ש משמע וודאי דמדכתיב וכתב ונתן דאוקי ליה דבעינן בשעת כתיבה יהא ראוי לנתינה וכמ"ש הפני יהושע. הן אמת שהר"מ ז"ל גופא נתן שם טעם אחר שאין לשמה דלא כהמבי"ט ועוד דא"כ יבמה אמאי הוה ספק כיון דלא מקיימא ונתן בשעת זיקה ובשלמא להר"מ ז"ל דהוה שלא לשמה ביבמה מבעיא שפיר כיון דאגידה ביה הוה קצת לשמה ולתו' יבמות נ"ב ב' דבידו לבוא עליה בע"כ הוה קצת דבר שבא לעולם או בע"א. הן אמת שהר"מ פ"א מה"ג ה"ו ובאה"ע סימן קכ"ד וב"ש אות זיי"ן כתב על קרן פרה וקצץ פסול מ"ה ודרשה גמורה הוא וכתב ונתן מי שאין מחוסר אלא נתינה ולא קציצה ואמאי לא נדרוש כן גבי גט אם נשתטה בשעת כתיבה אף שהיה שפוי בשעת אמירה מ"מ בעינן שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה כלום וזה מחוסר רפואה הוא דאם שוטה בשעת נתינה בטל מ"ה לדעת הטור אף שהיה שפוי בעת ציוויו דלא אמרינן גברא (השליח) בחריקאו קאי וזה יסכים למ"ש הפ"י ז"ל באופן דבאשה שוטה בשעת כתיבה נמי אף שנותן הגט אח"כ כשנשתפה בידה אפשר לומר דלא הוה וכתב ונתן וכמ"ש הפ"י. גם מ"ש בתשובה ההיא הגאון הנ"ל דהוה ס"ס יש לעיין בזה דיש מחמירין בא"א דאיכא חזקה עי"ד ק"י ומ"ש בפריי שם דספק בעיא עדיף בזה אלא דספק הב' שמא לא הגיע לשאינה יכולה לשמור גיטה קשה ובאם שאל"מ מחמירין ואין הולכין בתר רובא גם מ"ש להתיר בהשלשת הגט לכתחלה להתירה בגט זה מטעם ס"ס יש לעיין דאין לעשות ס"ס ם בידים לכתחלה עי"ד בסי' נ"ז בש"ך אות נ"ז וצ"ע:

והנה המ"ל בפ"ט מה"א ה"ט רצה להביא ראיה מיבמות צ"ט ב' בתו' בד"ה ואין דלדידהו ספק מצוי שויא שליח וכ"ה בירושלמי ולסוף כתב דממון מקידושין לא ילפינן יע"ש ואני העני לא ידענא מתחלה ואי קסבר להביא ראיה משם דהתם אין מוציאין עור ובשר מידם דכל חד אמר דלמא כהן אני ומה"ט מב"ק ק"י דאמר כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח אין ראיה לומר בכל מילי כן דהתם כתיב ובא בכל אות נפשו ושרת וכיון שכן וודאי מצי שויא שליח כיון דאיהו מצי עביד משא"כ היכא דלא מצי עביד אין לנו לימוד דמצי שויא שליח אחר כיון שנחלקו למשמרות ומיהו מנדרים ומנזיר יש ראיה וכאמור ומה שהקשה האורח מישור בנזיר מקדושין כ"ג ב' דעבד שייך בגיטין לדידי אין כ"כ קושיא עצומה דהכוונה עבד עושה שליח דהא דלא מקבל בעצמו דלא יצא מרשות האדון כמ"ש רש"י ד"ה שייך דטעמא איכא דלא יצא מרשות רבו יע"ש ומיהו מיבמות צ"ט ב' אף לשיטת הר"מ כל ספק מ"ה שריא אפ"ה מ"ה אסור לעבוד עבודה דאיתחזק איסורא שנתערב בוולד שפחתה וכה"ג מביא אשם תלוי כמבואר וע"כ דממון הוא מש"ה אין מוצאין שלהם מידם הא באיסורא כה"ג אף באומר לשלוחו קדש לי אשה ספק מקודשת לאחר