שושנת העמקים קלו

יוחנן וא"צ למלוכי ביה כמבואר בגיטין ע' ב' בעושה שליח בעת שיכול בעצמו ואח"כ אירע מקרה שא"א בעצמו אז באותו שעה אין במעשה שליח כלום דמידי דאיהו לא מצי עביד כו' והתם בגופין בשוטה אף ר"ל מודה דאין נותנין בשעת שטותו ובקורדייקוס פליג דסמיא בידיה מקרי והא דאר"י אין כותבין משמע הכתיבה נמי צריך כשיישתפה אף דא"צ שליחות בכתיבה לדעת הרבה פוסקים אפ"ה וכתב ונתן כתיב כמ"ש הפ"י שם וכדבעינן למימר לקמן אי"ה:

שוב ראי' שמ"ש בפשוט שהאומר לשלוחו קדש לי אשה פנוייה (ולא נתן לו זמן) וקידשה אחר וגירשה וקידשה השליח דיקודש איכא לעיונא ביה ובמחלוקת שנויה דהמעיין בר"מ פ"ב הט"ו מה"ג ובטור אה"ע וש"ע קכ"א בח"מ וב"ש אות ב"ג להטור אם צווה בבריא ונשתטה וכתבו בעת שטותו ונתנו בטל מ"ה או הטעם דכל מה דלא מצי עביד לא מצי שויא שליח אף שעשאו בעת חלימותו ואפ"ה כשיבריא אח"כ אין שואלין אותו הרי מוכח דין זה שכתבנו אבל להר"מ ז"ל וכפי מ"ש הב"ח והח"מ והב"ש דבכתבו ונתנו בעת שטותו מדרבנן פסול ולא מ"ה אף בשוטה גמור דלא אמרינן כל מה דלא מצי עביד לא שויא שליח אלא בתחלת מינוי השליחות אבל כשמינה הי' בריא תו שלוחו כמותו ובחריקאו קאי השליח ואף כשנשתטה ממש שלוחו כותב ונותן מדין תורה ודרבנן פסול וא"כ כשחזר והבריא א"ל לאימלוכי בו דלא נפסוק השליחות משא"כ באומר צא וקדש לי אשה פנוי' זו וקידשה אחר וגירשה אימא מ"ה נפסוק השליחות ואף אם לא ידע המשלח מזה וכשגירשה צריך השליח לאימלוכי ביה וגם י"ל לא ניחא ליה באשה גרושה וכאמור:

ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הב"ח אה"ע קכ"א דר"י אמר אין כותבין ולא אמר בטל משמע מדרבנן הוא ומה ראיה היא זו דאפשר בכתיבה לחוד הטור מודה והרי כתב בפירוש ואין כותבין כו' ואם כתבו ונתנו בעת שטותו אינו כלום התחיל באין כותבין וסיים כתבו ונתנו אלא בכתיבה לחוד מודה דמ"ה כשר דלא שליחות בכתיבה דיעבד אף להרא"ש כמ"ש המגיה כמ"ל בה"ג פ"ו ה"ג ועיין באה"ע ק"ך בב"ש א' ופר"ח וגט פשוט שם ב' וא"כ אין ראיה ממ"ש ר"י אין כותבין. גם מ"ש הב"ש בקכ"א אות ה' וז"ל אם לא שפוי בעת הכתיבה להטור מ"ה ולהר"מ מדרבנן ואם לא שפוי בעת הנתינה י"ל גם הטור מודה דברים אלו לא זכיתי להבינם מ"ש בעת הכתיבה אם ר"ל בעת הכתיבה לחוד כבר כתבנו די"ל גם הטור מודה דמדרבנן דכתיבה שליחות אין מעכב כ"כ ודווקא כתבו ונתנו בעת שטותו בטל מ"ה ואי ר"ל כתיבה ונתינה מה זה שכתב אח"כ בעת הנתינה אם ר"ל בעת נתינה לחוד יודה הטור א"י למה ועוד דנראה ט"ס הוא וצ"ל גם הר"מ יודה דע"כ נאמר להר"מ מדרבנן הוא אלא במצווה לשלוחו ונאמר כיון שצווה בעת חלימותו שלוחו כמותו לכל דבר ואף כשנשתטה אח"כ ולא מצי עביד אין בכך כלום כמ"ש הב"ח והפר"ח בסימן קכ"א אות ה' ביאר יותר יע"ש ובאות י"ז לענין גוסס ויבואו עוד לקמן אי"ה משא"כ כשהש"מ בעצמו נותן פשיטא שצריך שיהא שפוי בעת נתינה וא"ל בטל מ"ה ומפני שדרכי החכמה נעלמו ממנו לא ראיתי . להאריך כאן:

שוב שמעתי שגאוני זמנינו דברו בענין כזה ובשו"ת בית אברהם האריכו שם אמרתי במקום גדולים אל תעמוד אך מביא בקצרה מה שנוגע לדברינו בענין זה הנה מה שתמהתי לעיל בסמוך בהג"ה עמ"ש הב"ש באה"ע אות ה' י"ל דה"ק כשהש"מ מגרש ע"י שליח דאז אם אין שפוי בעת הכתיבה ונתינה להטור מ"ה בטל ולהר"מ מדרבנן ואם היה שפוי בעת הכתיבה ובעת הנתינה אין שפוי אפשר להטור ג"כ רק מדרבנן ועב"י דעלה קאי כשמגרש הש"מ ע"י שליח יע"ש ומ"מ קשה דמ"ש עת הכתיבה דמ"ה ובעת הנתינה מדרבנן כיון דבעינן בשעת עשיה כל מה שיכול מיהו לעשות ולא אמרינן כיון בשעה שממנה שליח היה יכול לעשות בעצמו כו' וא"כ מה לו שעת כתיבה או שעת נתינה. והנה נראה שסמך