שושנת העמקים קלה

י"ל במ"ש הגט בטל מ"ה והב"ש באות ה' כתב דמומר לחלל שבתות הוה רק ספק שמא אין כותב לשמה יע"ש משא"כ יוה"כ לא מצינו שיהא מומר לכ"ה ובחולין ד' ובי"ד ב' ופוסקים לא הזכירו כלל כ"א שבת ולא יוה"כ שוב ראיתי לרבינו הגדול בעל תבואת שור בי"ד סימן ב' סט"ו כתב בצחות לשונו וז"ל ומשמע באה"ע סימן קכ"ג דיוה"כ כשבת לענין זה עכ"ל וכוונתו למ"ש בהג"ה כתבו בזדון ביוה"כ הגט בטל והוא חידוש גדול בעיני לומר יוה"כ הוה מומר לכ"ה ולא מצאתי מקום לזה. וא"ל החשוד לדבר החמור חשוד לקל ממנו ויה"כ כרת הא א"א חנק ושבת סקילה אפשר דאה"נ אפילו כתב בצנעא ומסר בפני עדים כו' הוה ספק מגורשת דשמא לא כתב לשמה דהחשוד לחמור חשוד לקל ואין לו נאמנות עכ"פ ושמא כתב שלא לשמה ועח"מ שם אות י"ב שוב ראיתי שגם ביה"כ כיון דכרת הוא וכותב שלא לשמה ל"ע הוא עובר ומה בכך א"א חנק ומש"ה הגט בטל ול"ד אלא ספק מגורשת כמ"ש הב"ש אות ה' וקשה דא"כ כתבו בי"ט ולא חתמו ונמסר בפני עדים יהא ספק מגורשת דחשוד לחמור חשוד לקל ממנו ובי"ט לוקה ול"ע לאו שבכללות ואין לוקין ועוד דבשבת ויוה"כ אפילו בצנעא ובב"י משמע דווקא פרהסיא ועב"ש אות ח'. ודע עוד מ"ש בהג"ה שם כתבו בזדון בשבת ויוה"כ בטל מ"ה ודקדק בכ"מ וב"י מדנקיט הר"מ ז"ל בפ"ג הי"ט מה"ג כתבו בזדון בי"ט ומסר בפני עדים פסול מדרבנן דהוה מזויף מתוכו הא יוה"כ ושבת בפרהסיא בטל מ"ה הנה המבי"ט בקרית ספר כתב דה"ה שבת מדרבנן פסול וי"ט רבות' נקיט אפ"ה פסול מדרבנן (א"ו מ"ה רבותא מה לי שבת או י"ט עבר עבירה שיש מלקות פסול לעדות) והנה י"ל דל"פ אב"י דמיירי בצנעא דא"כ הי"ל בפרהסיא וי"ט דווקא ועוד דלעיל מיניה במומר כתב מומר לחלל שבת מ"ה כשר ומדרבנן פסול דעשאוהו כעכו"ם יע"ש וא"כ לדינא צ"ע דכתבו בזדון בשבת ויוה"כ הוה גט בספק. וערש"י חולין הן א' ד"ה האי תנא שמעיד עדות שקר ויוה"כ ל"ש זה ממ"ש אי"ה בפתיחה כולל לא"ח וכאן אין להאריך:

וראיתי להפני יהושע בגיטין ע' ב' בהא דמי שאמר לכתוב גט וליתן לאשתו ואח"כ אחזו קורדייקוס אין כותבי"ן עד שיתרפא לר' יוחנן ור"ל דפליג דסמיא בידיה בשרא כו' אבל נשתטה אף ר"ל מודה דאין כותבין עד שיתרפא עפ"י שם כתב הטעם וכתב ונתן ופקפק על הב"ח באה"ע סימן קי"ט בענין השלשת הגט לאשה שוטה דאח"כ לא מהני נתינת הגט יע"ש והמתבאר שם בסוגיא ובפני יהושע הוא כך דהאומר לשליחו לעשות כך וכך כל שאין בידו עצמו לעשות עכשיו כך אין מינוי השליחות כלום כההוא דנזיר י"ב ב' ומיהו מה שיש בידו כמו לר"א דרבנן (שם בנזיר) דבידו להפר כל נדרים שתדור להבא ה"ה דמשוי שליח ע"ז והכלל כל מה דמצי עביד משוי שליח וחייל מינוי השליחות אבל מה שאין בידו לא חייל מינוי השליחות אף שאומר בפירו' שעוש' אותו שליח לאח"כ כשיסולק הדבר המונע כו'. ומיהו לשליח שיעשה הדבר הזה לאחר שיסולק המניעה אפ"ה חייל שליחות באם הוא בעצמו יכול לעשות פעולה שיהיו דבריו קיימים אם יסולק המניעה המשל בזה האומר לשלוחו כל נדרים שתדור אשתי תפר אתה אח"כ לכשתדור הוה שלוחו אליבא דר"א כיון דאיהו עכשיו מצי להפר כל נדרים שתדור ול"ת דווקא שעשה שליח שיהא מפר עכשיו כל נדרים שתדור אלא אפילו כה"ג נמי וראיה מצאתי ממ"ש המ"ל בפ"ט מה"א ה"ו ד"ה וראיתי באומר לשלוחו קדש לי אשה זו שספק מגורשת לאחר שתתגרש אליבא דהכ"מ דהוה מקודשת וודאי אם קידש אשה ספק מקודשת לאחר שתתגרש ה"ה דמהני ע"י שלוחו יע"ש והא לא שויא שליח אלא לקדש לו אח"כ ולא עכשיו אפ"ה הוה שליח אח"כ וכאמור כיון דבידו לקדשה עכשיו לאחר שתתגרש ובאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פנויה זו ובנתיים קידשה אחר וגירשה א"צ השליח למלוך בשלוחו ואם קידשה להמשלח הוה קידושין וודאי שהרי בשוטה וקורדייק' אם אמר בשעה שהוא בריא ואח"כ נשתטה והבריא כותבין ונותנין אף לר'