שושנת העמקים קלד

הוה ככותב שלא לשם גירושין אבל הר"מ ז"ל בפ"ג מה"ג ה"ו דכתב הואיל ואינה עתה בת גירושין משמע אף למ"ד אדם מקנה דשב"ל ויכול לגרשה כשישא אותה מ"מ פסול כיון דעתה אינה בת גירושין הוה כנכתב שלא לשמה ולפ"ז שפיר תמה ר"ב דמה נ"מ כיון דהלכה אין אדם מקנה דשב"ל ועט"ז אה"ע שם מה שתי' בזה. ומיהו הא וודאי בשוי שליח לכתוב גט וליתן לאשה לכשאכנסה תגרש בו אף שהשליח כתב הגט אחר הקידושין ונתן בידה אינו גט מטעם דכל מה דלא מצי איהו לעשות לא מצי שויא שליח והלכך אחר הקידושין צריך למנות מחדש ולכתוב וליתן לידה וכאמור והתו' ביבמות נ"ב ב' ד"ה ולאשה שכתבו ואפילו כתב זמן דאחר נשואין כיון שאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח הוא ל"ד ואפילו כתב בעצמו כיון שאין בידו לגרש עתה הוה כנכתב שלא לשמה כיון דעתה א"א במציאות להתגרש בגט זה דאין אדם מקנה דשב"ל כדאמרן והר"מ ז"ל דנתן טעם דהוה כנכתב שלא לשמה אפילו כתב בעצמו ונתן בעצמו אחר הנשואין אינו גט וכ"ע מודים דכל מידי דלא מצי לעשות בעצמו נתבטל השליחות כדמוכח בנזיר י"ב ב' דלרבנן דר"א אין מיפר להבא האומר לשלוחו כו' אף ששמע השליח והיפר אח"כ א"צ קרא לר' יאשי' וגם ר' יונתן לא הוה פליג דנתבטל השליחות כמ"ש מר"ן המ"ל בפ"ט מה"א ה"ו הכלל העולה דדבריו דמה דמצי למיעבד בעצמו מצי שויא שליח עד"מ באשה ספק מקודשת או יבמה שאמר לה לכשיחלוץ (או יגרש בעליך) לשיטת הכ"מ בר"מ ז"ל ה' א' פ"ז הי"ד דהוה וודאי קידושין ה"ה דאמר לשליח הוה קידושי וודאי ל"מ אם אמר לו שיקדשנה בשבילו עכשיו לאחר שיחלוץ או שיגרש כו' דפשיטא דהא איהו בעצמו נמי מצי עביד כן אלא אפי' אמר לשליח שיקדש אח"כ ממש אפ"ה הואיל ואי קידשה איהו עכשיו לכשיחלוץ כו' יע"ש אבל באומר לשליח שיקדש לו א"א גמורה לאחר שיגרשנה בעלה ופירוש בפירש שמינה שליח על אותה שעה אפ"ה לא מהני אם קידש השליח אחר הגירושין עד שימנה מחדש וכ"מ מנדרים ע"ב ב' בר"ן ורא"ש וכבר רמז שם המגיה לזה והלכך פריך דנהי דאפוטרפס שמע אח"כ מ"מ הבעל לא שמע ובשעת מינוי השליחות אי הוה אומר הבעל אפר לך ואחר שתדור כל שלא שמע אח"כ לא הוה הפרה למפרע (לר"א ג"כ) ולשון הר"ן שם א"ש אבל לשון הרא"ש שכתב וז"ל דמידר דממיל"א ל"ש מינוי השליחות לא הבינותי ועיקר שקושיא דבעל לא מצי מיפר היום הנדרים שתדור (לר"א) אלא בתנאי שישמע אח"כ וא"כ לא מצי שויא שליח במה שאין בידו ומשני לכי שמע פירוש דבידו של בעל להפר נדרים להבא (לר"ח) לכשישמע אח"כ תהיה חלה ההפרה למפרע וכיון שיכול לעשות כן אומר לשלוחו כן שיפר לה עכשיו לכי שמע הבעל יהא ההפרה למפרע (אי ר' יאשיה כר"א סובר) ושם ב' ג' גירסאות לכי שמע או לכי שמענא ואין כאן מקומו:

ויש לי לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי באומר לשלוחו בשבת כתוב גט למחר ותן לאשתי אי הוה שליחות וכשהלך הבעל יכתוב ויתן ביום א' א"ד כיון דהשתא איהו לא מצי עביד דשבת הוא לא מצי שויא שליח וכמבואר באה"ע סימן קכ"ג ס"ה כתבו בזדון בשבת הר"ז בטל מ"ה וא"כ אין כאן שליחות שוב ראיתי שאין כאן ספק כלל דוודאי א"צ למנות מחדש דכל שהזמן ממילא קאתי הוה שליחות ול"ד להאומר לאחר שתתגרש מפלוני תתקדשה לי דשמא לא יגרשנה בעלה וכן באומר כל נדרים שתדור אשתי וכדומה משא"כ כאן ועוד דכאן ארי' דרביע עליה יום שבת לא חשיב כה"ג לא מצי עבידה שתא ואם נאמר בכתיבה בעינן שליחות נאמר כל שא"י לכתוב בעצמו כו' אלא כדאמרן. וה"נ כה"ג. ואגב גררא ראיתי לאתמוהי טובא במ"ש באה"ע סימן קכ"ג בהג"ה כתבו בזדון בשבת ויוה"כ הר"ז בטל מ"ה ואני תמה עד מאוד דיוה"כ מה שייאטיה הכין בשלמא שבת הסופר מומר לכ"ה ובפרהסיא מיירי שם כמ"ש הב"ש שם אות ח' דבצנעא אף כ"פ לא הוה מומר לכ"ה וגם ע"ז