שושנת העמקים קלג

תשובה דבר זה צריך להתיישב בו הוה קיי"ל דאע"ג שלוחו ש"א כמותו בתנאי שיכול האדם לעשות הדבר ההוא בעצמו מיד אז מהני שליחות אבל מה שאין יכול לעשות עתה בעצמו מיד אף שעושה שליח בפי' שיחול השליחות אח"כ צריך למנות אותו מחדש אח"כ לשליח כמבואר בנזיר י"ב ב' מנדרים דהאומר לאפוטרופוס דפריך כו' ועיין באה"ע סימן נ"ה סי"א ושם י"ל דמסתמא אין דעתו לכך והוא כלשון הר"מ ז"ל פ"ט מאישות ה"ו אבל בטור מבואר יותר ואין מינוי השליחות יע"ש וכבר תמה המ"ל בפ"ט ה"ו מה"א על מהרימ"ט שרצה לומר אי שויא בפירוש שליח שיקדש אח"כ כשיגרשה בעלה דמהני מגמרא דנזיר ועיין במגיה שם כתב במישרים דייקי כמהרימ"ט יע"ש והנה הדיוק שלו מדכתב שם כי כשעשאו שליח לא עשאו כו' משמע דאומד דעת הוא אבל עשאו בפירוש הוה שליח ואני אומר אם דברי הר"מ ז"ל שקולים ונאמר מ"ש אין אדם עוש"ה שליח כו' ה"ק דאין יכול ה"ה דברי רי"ו נוכל לפרש כן ועוד דרי"ו כתב נ"מ אף באותן שהיו ספק מקודשת דאם קידשה הוא היתה מקודשת בספק אפ"ה ע"י שליח לא הוה קידושי ספק דלא משוי אינש שליח מספיקא וכדבעינן למימר לקמן בעז"ה. ועט"ז י"ד רל"ד אות למ"ד דבריו צריכין תיקון קצת במ"ש פשיטא והא וודאי דה"ק נ"מ בנדרים שתדור ואח"כ יפר לה השליח לאחר שמעו דלא כיון דאיהו לא מצי שויא שליח אלא אפילו נדרה כבר וכ"כ הלח"מ פי"ג מנדרים ה"ט ומה שתי' הט"ז דל"מ לאחר שתדור דהוה ב' דברים לדידן בלא"ה כל דאיהו לא מצי כו' ולר' יאשיה מסיק בנזיר שם דאפשר כר"א סובר דמצי מיפר יע"ש. והמ"ל פ"ט מה"א ה"ו ד"ה ולפי עמד על חקירה זו אשה שהיתה מקודשת בספק ובא א' ושויא שליח שיתקדש לו לאחר שיתגרשה והעלה בד"ה ודע שהוא מחלוקת רש"י ותו' ביבמות פי"א גבי כהנת שנתערב וולדה עם וולד שפחתה וע"ש צ"ט ב' ד"ה ואין ואי"ה יבואר:

ודע דראיתי להמגיה במ"ל פ"ט מה"א ה"ו ד"ה ומ"ש ופ"ו מה' גירושין ה"ח ד"ה ובזה וד"ה דברים יש בהם מקו' ההבנה ואבארם בעזה"י הנה משמע מדבריו דלתו' ביבמות נ"ב ב' ד"ה ולאשה דהטעם דנתבטל מינוי השליחות ר"ל שאמר לאחד שיכתוב גט לאשה דעלמא שאם יכנוס אותה יתן הסופר הגט ליד האשה ועשה אח"כ כן דלא הוה שליחות מאחר דבשעת ציוויו לא מצי לגרש בעצמו לא מצי שויא שליח הא אם כתב הספר ונתן לבעל וגירשה הבעל כשכנסה הוה גט ולהר"מ ז"ל פ"ג מה' גירושין ה"ו אינו גט דלא נכתב לשמה יע"ש ולא ידענא דבגמרא משמע כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה כו' ולאשה דעלמא אף כה"ג אינו גט ואף כשנתן הבעל הגט לידה אינו גט וזה מוסכם לכ"ע אף לתו' אין חולק בו וכ"ת דהגמרא למ"ד דהבעל צריך לכתוב בעצמו או יצוה לסופר כו' ממ"נ אי מהני כתיבת עצמו ויניחו לאח"כ כשיכנס ונותן לשם גירושין א"כ מצי עביד שליח כה"ג במה דמצי הוא לעשות לכתוב לחוד ואי הטעם כיון דהקפידה התורה שיכתוב הבעל בעצמו או שלוחו בעינן שתהא ראויה לגירושין באותה שעה א"כ אף הוא בעצמו פסול ולאו מטעם דנתבטל השליחות סוף דבר לא הבינותי דברי המגיה שם ועיין בטור אה"ע סימן קל"ב ובמ"ל פ"ו מה"ג ה"א האריך בדבר הטור:

אבל בירורן של דברים נ"ל דלכ"ע התו' והר"מ ז"ל מודים אף בכותב הבעל בעצמו הגט ומניחו עד לאחר הנשואין ומגרשה בו דאינו גט דבעינן בשעה שכותב שיהא ראוי לגירושין ר"ל שיהא הגט ראוי לעשות איזה פעולה עכשיו והשתא למ"ד אדם מקנה דשב"ל ומש"ה בגט שחרור כי כתבו עתה ואמר לכשאקחנה תהא משוחרר מעכשיו (ואפשר מעכשיו ל"ד והבן ועת"ו קידושין ס"ב יע"ש) ואף דהתם בעינן נמי שיהא השחרור נכתב לשמו ואפ"ה מהני כיון דפועל שיהא משוחרר למפרע כשיקח אותו וכדומה כיון דפועל עתה איזה פעולה משא"כ למ"ד אין אדם מקנה דשב"ל והכין הלכתא מש"ה אינו גט כלל דעתה אין פועל שום פעולה וא"א במציאות ומש"ה