שושנת העמקים קלב

דנוהג דין סוטה לשתות אלא בישראל דנטמאה ב"פ בהכין מיירי דבועל עכו"ם בלא"ה אסירה ליה כאמור סוף דבר לא הבינותי דברי הרא"ש ז"ל גם דברי מהרא"י ז"ל בכתבים ופסקים שם ומה אעשה שעוונתי גרמו שלא זכיתי להבין דבריהם הקדושים בכאן ובהיותי נבוך בזה נתעורר לי עוד ספק א' וזה תוארו:

שאלה ראובן קידש אשה שאסורה לו מח"ל או עשה וזינתה ומת בלא בנים אי פטורה מחליצה ויבום או לאו וכן אם נשאה בועל ואסורה לו ג"כ מח"ל ומת אי פטורה מחליצה ויבום וכן אם נשאה אחיו של בועל ונפל לבועל אח"כ:

תשובה אבאר זה בעזה"י הנה ביבמות י"א א' צרת סוטה אסורה וכ"פ באה"ע קע"ג סי"ג ולפ"ז ח"ל על בעלה לא נאסרה משום לאו דסוטה (מלא יוכל בעלה הראשון אחרי הטמאה דדריש מיניה לאו לסוטה) דמ"ש מבועל דדרשינן הכי כל שאסורה בלא"ה תו לא מיתסרא משום סוטה והכי ל"ש טעמא דמהרא"י דראוי לאחר מיתת אשתו כו' ואמנם מהא דכותי אין ראיה דהתם לא נאסרה עליו דאין אישות לכותי ומהא דעריות יש קצת ראיה ואמנם לבי חוכך גם בזה וכבר כתבנו הפירוש בגמרא דסוטה ועיין שו"ת בית יעקב סימן ג' הביא הא דסוטה ודבריו יש בהם מהעיון ואין מקומו פה. ודע לכאורה אין איסור חע"א וממילא לגבי בעל לא חייל לאו דסוטה אח"ל ולפ"ז מותרת הצרתה להתייבם אלא שיש להתיישב בזה וכבר כתבנו במ"א דאין איסור חע"א ב' מלקיות וב' חטאות אבל תרין איסורין רביע עליה ועיין יבמות לקוברו בין רשעים גמורים ובר"מ ז"ל פ"ב מהא"ב ה"ו ובמ"מ ולח"מ וכיון דרביע עליה לאו דטומאה כעריות אסורה הצרתה להתייבם וחליצה יש להחמיר בכל צרת סוטה כמ"ש הר"ב בהג"ה יע"ש ויראה דיש להחמיר שכתב הר"ב הוא חומרא בעלמה ומדינא פטורה מחליצה כמ"ש המחבר דסוגין בדוכתי עדיפא וביבמות מוכח דפטורה אף מחליצה ונ"מ אי קידשה אחר דהוה קידושי וודאי לא ספק גם אפשר אי נשאה כ"ה בלא חליצה אין מוציאין מידו ומיהו המעיין בתה"ד סימן רי"ט משמע דספוקי מספקא ליה הלכה כמאן וכ"כ הד"מ ע"ז דשם משמע דנקטינן כהראב"ד ולענין צרת סוטה לבועל ע' תוס' יבמות ג' ב' ד"ה לפי ב' תירוצים שם ובמ"ל ה' יבום פ"ו הי"ט האריך שם לדינא אי לבועל צריכה חליצה:

ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד מ"ש מהרא"י ז"ל בתה"ד סימן רי"ט בענין צרת מימרת דתה דצריכא חליצה הביא שם דמימר דתו על ב"י קנאין פוגעין בנבעלות לעכו"ם כו' וכן ישראל על מומרת קנאין פוגעין בו יע"ש ולדינא יראה שלא נזכר כלל בפוסקים מזה הכא על מומרת עובדת כו"ם דקנאים פוגעין בו דהלמ"מ לא נאמרה אלא בכותית וכן עכו"ם על ב"י קנאין פוגעין בה לא מצאתיו כעת ואפשר איהי לא עבדה מעשה עיין סנהדרין ע"ד ב' וע"ז ל"ו ב' דמשני ד"ת עכו"ם על ב"י ואתו רבנן וגזרו ישראל על כותית ופריך הלמ"מ משמע למה דס"ד מעיקרא בעכו"ם על ב"י אין קנאין פוגעין בה ובמ"א כתבנו. ועיין בתה"ד סימן רכ"ג בדין יבם מומר יע"ש:

כלל כג בו יבואר מתי יכול לעשות שליח ושאר דיני שליחות ואקדים שאלה א' וזו תוארה:

שאלה סרח אשת לוי נתגרשה מבעלה גירושין בספק ויהודה שויא שליח לשמעון לאחר שתתגרש סרח הנזכרת גירושין וודאי לקדש לו בשבילו ועשה כן שמעון לאחר הגירושין שניים מהו הדין אם מקודשת ליהודא או לאו. גם אי יש לחלק בין אם נתקדשה סרח הנזכרת לבעלה לוי קידושין ספק ושוי יהודה שליח כנ"ל אי הוה קידושין: