שושנת העמקים קלא

עבד ועכו"ם הבא על ב"י שווין המה דלכתחלה לא ישאנה איך כתב בקע"ח סי"ט א"א שזינתה דמותרת לכותי סתם ועוד דהעתיק א"א שזינתה כו' וגירשה בעלה ונתגייר כו' משמע שנתגייר אחר הגירושין גם לא כתב שכנסה עכו"ם רק שזינתה עמו איך מותר לכתחלה לכנוס מדרבנן וע"כ מ"ה קאמר וה"ה מ"ש רמ"א בזינה עם אחות אשתו דמותרת מ"ה קאמר ונ"מ אם כנס אין מוציא ולכתחלה לא ישאנה דעביד איסורא ולזות שפתים אף אם בוודאי בא עליה וכאמור ועמ"מ פ"י מה"ג הי"ד יראה ממרוצת דבריו דהטעם דלכתחלה לא ישאנה דלא יאמרו דמש"ה גיירה וי"ל בשפחה ועבד מא"ל ואפשר לפרש בתוס' יבמות אי הכי דמשפחה ל"ק דעביד איסורא מ"ה קנסינהו רבנן דלא לישא אותה ויסברו דאיסור השפחה מ"ה משא"כ בעכו"ם דבצנעא דרבנן אין סברא דליקנסיה כך היה סובר המקשה כו' ולפ"ז בנדון דידן שזה שכנס אחותה אף אם נאמר שזה שזינה אחות אשה אסורה לו לאחר מיתת אשתו מדרבנן מ"מ אם כנס אין מוציא. ומיהו אם התרו בו או גירש ואח"כ רוצה לכנוס איכא לעיונא ביה עיין אה"ע סימן י"א ס"ח בח"מ וב"ש שם לענין הנטען. ועדיין י"ל דלא קנסו כ"א היכא היכא דעביד איסורא רבה מ"ה ובשפחה איסור תורה ובעכו"ם בצנעא לזות שפתים שיאמרו גיירה ע"מ כן אע"ג דגרים גמורים הם משא"כ זה שהכניס עצמו לספק איסור תורה דשמא קידש השליח רחל אחותה באנו למחלוקת ראשונים ז"ל אי ספק תורה מ"ה לחומרא או מדרבנן שוב ראיתי שז"א למאן קאמרינן לה להר"מ ז"ל הא סובר בי"ב מהא"ב איסור השפחה מדרבנן ומוכח מיבמות דאף בדרבנן קנסינן ליה ולשאר פוסקים ס"ל ספק מ"ה אסור וזה י"ל בכמה אופנים. אלא שזה טעות דע"כ אמרינן ספק מ"ה שריא בלא סמיא בידיה לברורי כדמוכח בחולין י"א א' כמ"ש מהרי"ט ובס' ג"ו כתבנו בזה וא"כ שזה שהכניס עצמו בספק איסור תורה היכא שיש לברר מ"ה אסור ואיכא לעיונא בזה וכאמור:

שוב עיינתי בפסקי מהרא"י ז"ל בסי' כ"ט משמע שם דאם היתה אחות אשתו פנויה כשזינה עמה ומתה אשתו אף מדרבנן מותרת לו וצ"ע. עוד כתב שם שתימא על ריב"ם וגליון שכתבו למסור לבועל כותי והגליון מתיר דכקטן שנולד דמי וכי לא ידעו הגמרא דמסכת סוטה כל עיקר יע"ש ואני העני לא זכיתי להבין ראיית הרא"ש מסוטה דהמעיין שם בדף כ"ו בהא דעריות פשיטה ומשני הנ"מ היכא דמיתסרא בהא זנות אבל הא הואיל ואיסורא קיימא אימא לא קמ"ל ופירש ד"ה מהו דתימא היכא דמיתסרא אבועל בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה אם כן אין ראיה לומר דה"ק מה"ד היכא דלא מיתסרא אבועל כו' אלא ה"ק דקרא משתעי היכא דמיתסרא בהאי ביאה אבועל הוא דנוהג דין סוטה (היינו לשתות כמ"ש התוס' ד"ה אבל וע"ש מהרש"א ז"ל) אבל עריות ועכו"ם דבלא"ה אסיר' כעת עליו ולא משתעי קרא ולא יהא נוהג בה דין סוטה קמ"ל א"כ אין ראיה כלל לומר דלאחר שנתגייר דתהא מותרת והרי התו' בסנהדרין ע"ד ב' ד"ה והא הקשו לר"ת מסוטה דמקנין ע"י עכו"ם אלמא דנאסרה לבעלה אלמא ידעי מגמרא דסוטה והונח להם לריב"ם וכדכתיבנא. וראה והבן שהתו' כתבו שם וז"ל ואמרינן נמי בסוטה מקנין ע"י עכו"ם ופריך פשיטא ומשני לאפוקי כותי דבלא"ה אסירא ליה אלמא אפילו גבי כותי שייך לאסור לבעל וה"ה לבועל עכ"ל הנה לא הוקשה להם ממקנין ע"י עכו"ם כמ"ש הרא"ש ז"ל בכתובת דאפשר כמ"ש רש"י בסוטה כ"ג ב' ד"ה ולא אף דאין נאסרת מ"מ מקנין להפסידה כתובתה ועמ"ל פ"א ה"ג מסוטה ד"ה ודע א' וכ"ה שיטת הר"מ ז"ל שם ה"ו ואף שהתוס' שם ד"ה ושומרת לא ס"ל כן מ"מ ל"מ להקשות לר"ת דאימא כרש"י ס"ל ומש"ה כתבו דמדמתרץ מה"ד הא אסירא וקיימא לבועל בלא"ה ואמאי לא תי' והא לא אסירא לבעל אלמא מוכח דאסירא לבעל אלא ה"א דקרא לא משתעי